החלטתי לצאת להתאוורר.
לבשתי את הסווצ'ר השחור הענק שלי, לקחתי מחברת, עט ואוזניות, את הכלב החמוד שלי ויצאתי איתו לטיול.
התיישבתי על אבן ענקית מול השביל מלא באבנים הזה שמעל, ובגלל המשקפיים שלי, שגרמו להכל להיראות חום יותר, ראיתי את הנוף בדיוק כמו שאתם רואים בתמונה למעלה.
הנוף המרהיב מולי.
עצים, עצים, שמיים חסרי עננים ושביל מלא באבנים.
אני יושבת על אבן ענקית, מעל כולם, והכלב שלי יושב לידי, אוכל עשבים להנאתו.
הבית של החברה הכי טובה שלי לשעבר מאחוריי, ושיר איטי ועצוב מתנגן באוזניות שלי.
הרוח מצליחה לחדור דרך הסווצ'ר השחור שלי ומקררת את גופי.
כל תזוזה קטנה ואני אפול מהאבן. כמובן שאני לא אמות, אבל אני אצא מהנפילה עם כמה שברים.
אני מתעטשת ומבהילה את הכלב שלי, והוא מחזיר לי מבט עצבני, עם טיפת שעשוע. הוא חסר סבלנות, כמוני, אבל הוא לא יילך ממני, רק ישאר ויהנה מהרוח על פניו.
המשקפיים הגדולות שעל עיניי נותנות להכל מראה יותר חום, יותר יבש, ובכל זאת יפה.
צ'יפס לחוץ. אני מרגישה. אבל הליטופים שלי מרגיעים אותו.
איזה מקום שקט, פרפר לבן מרחף מולי והעשבים זזים בעצלתיים. ציוצי ציפורים נשמעים ברגע שאני מורידה את האוזניות מאוזני.
איזה יום קליל.
לפתע עוברת אישה זקנה ונכנסת לבית הבדואים שמוסתר בין העצים.
היא הופתעה לראות אותי. כנראה לא רגילה למצוא פה מבקרים. אבל היא יודעת שאני לא מזיקה, לכן היא רק מתעלמת ונכנסת לבית.
אני מציקה לנסיך שלי, והוא לא פראייר, הוא מחזיר לי בנשיכות.
צחוק מתגלגל של ילדה מתבגרת וליקוק גדול מהכלב שאיתה.
זמזום דבורה מתחת לרגליי, אך אני מנסה להישאר רגועה. הרי אני לא זזה, ואני לא מתכוונת לפגוע בה, אז מה היא כבר תעשה לי?
צ'יפס נרגע, ומתעצבן עלי כשאני מניחה את המחברת עליו.
הוא מרגיש סכנה. גם אני מרגישה אותה. אנחנו עפים מכאן.
~
שלי, שיש לה עצה קטנה - כשרע לכם, צאו לטייל במקום שאין בו אנשים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
