להתאהב משמעתו שכל המצב הרוח שלך תלוי במעשים / מילים מטופשים של בן-אדם אחד, וזה לא תמיד לטובה.
לא לכולם האהבה מוצלחת, לכן לאהוב זה לא תמיד טוב.
ראיתי עכשיו תגובה של מישהי בפייסבוק לתמונה של מישהו, וטוב... אני מסכימה איתה.
שלי.
עריכה - לא בכיתי הרבה זמן, אבל הנה מה שגרם לדמעות לצאת... טיפה ארוך, אך בהחלט שווה את הקריאה:
מוזרים חיים יותר D:
עריכה - לא בכיתי הרבה זמן, אבל הנה מה שגרם לדמעות לצאת... טיפה ארוך, אך בהחלט שווה את הקריאה:
את יושבת בשולחן העבודה שלך, ויודעת שזה הזמן לעזוב. אמרת את זה לעצמך כבר מיליון פעם, אבל את יודעת שהפעם, זה בטוח. את עייפה, את פשוט מאוד עייפה... ההורים עיצבנו אותך היום, כאילו מה שהיה בבית הספר לא הספיק, את הולכת להביא את החבל, את הסכין, את האקדח, במה שתיכננת להשתמש בו בגלל שאת עד כדי כך..אין מילה שתתאר את ההרגשה. את מוכנה, את חושבת על זה כאיזה משחק, זאת שמתה ראשונה היא האחת שמנצחת. אין אף אחד בבית, זה הזמן המושלם. את מוכנה, אם לא תעשי את זה, תשנאי את עצמך עוד יותר. אף אחד לא יודע, אף אחד לא ידע, עד מחר. במקום לקחת נייר ועט, את לוקחת מצלמת וידאו, את עומדת על הכיסא, החלטת להשתמש בחבל, את תמותי בקלות, ולא יהיה שום רעש. צד אחד של החבל כבר קשור לתקרה והצד השני על הצוואר שלך, את מתחילה לבכות, ויודעת שהפעם, זה על אמת.. את מדליקה את המצלמה ובוהה באור האדום שמהבהב מעל העיניים שלך, את מתחילה לגמגם ולהוציא מפיך כמה מילים "אמא, אבא.. אני כל כך מצטערת.. אני לא יודעת למה אני מצטערת, אבל אני מצטערת. בבקשה אל תאשימו את עצמכם, בבקשה, אני אוהבת את שניכם, ותאמרו לאחים שלי את אותו הדבר. אני אראה את כולכם.. בקרוב." את אומרת סליחה לחבר הכי טוב שלך, כי את יודעת שלא תהיי שם בשבילו מתי שהוא יצטרך אותך יותר מאי פעם, את אומרת סליחה לכל האנשים שיכולת לחשוב עליהם... אפילו לעצמך. את מבקשת סליחה על זה שלא נשארת חזקה, על זה שנשברת, את מבקשת סליחה על כך שהכנסת להם כל כך הרבה צער לחיים, שוב פעם, את בוהה באור האדום שמהבהב מעל לעינייך, רגל אחת כבר ירדה מהכיסא, ואת בקושי מצליחה להגיד את המילה "להתראות.." את מחזיקה את השלט כדי לכבות את המצלמה בידך ולוחצת על הכפתור שאומר 'כיבוי', וברגע שהאור האדום הפסיק להבהב, גם הרגל השנייה, כבר לא על הכיסא.. הכיסא על הריצפה, החדר מלא בדממה, את כבר איננה, כבר לא כאן. אי אפשר להתחרט או לחזור אחורה, הכל נגמר. את כבר לא חייבת לחיות בכאב יותר, אבל כל השאר? חייבים. מה ההורים שלך הולכים לחשוב? מה עם האח הקטן שלך, או האחות? מה הם הולכים לעשות?? את איננה, כבר לא כאן. את מתה. כבר לא כאן. סיימת את החיים שלך בגלל שהבן אדם שחלמת עליו בלילות ראה אותך רק כידידה, סיימת את החיים שלך בגלל המורה הזאת בבית הספר שהייתה קשה אלייך בגלל שידעה שאת היחידה שתוכלי להגיע לאן שהוא בחיים האלה.
עריכה שניה - חשבתי שהשבוע הזה לפחות יתחיל טוב...
פיצוי הולם על השבוע הקודם...
טעיתי, כרגיל.
כאילו לוקחים חלק ממני שכבר הפך להיות אני, כמו קעקוע או לב, ולוקחים אותו.
או שאני מגזימה, כהרגלי?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
