Searching for mr.sweet

לקום בבוקר. 

לצחצח שיניים במהירות. 

לרוץ לחדר של אמא כדי לראות את החברה הכי טובה שלה שם. 

להיזכר שהיא ישנה פה כמה ימים כי אמא שלה עוברת ניתוח בקפלן, ופה הכי קרוב. 

לחבק אותה חזק ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר. 

להרגיש שהיא תופסת את הכתפיים שלי ומרחיקה אותי ממנה, ואז בוהה בפנים שלי. 

ואז, לשמוע את הדבר שהכי פחות ציפיתי לו - 

"את יודעת, את פשוט יפיפיה." 

חיוך מבוייש וכמובן, ההתנגדות הידועה והמוכרת שלי - 

"אבל הרגע התעוררתי!"

חיוך גדול שלה ועוד מחמאה מדהימה - 

"זה היופי בזה". 

אני רצה לאמא והיא מאשרת. 

אני רצה למראה ומסתכלת על עצמי. 

ילדה גבוהה, עם קצת שומנים עודפים, שיער שחור פרוע, עיניים חומות עייפות שבקושי נפתחות, עיגולים שחורים מתחת, פנים שנראות כאילו שאבו מהן את הצבע העור הרגיל שלי - מעט חום, שפתיים יבשות וקטנות, וכל השאר מוסתר על ידי סווצ'ר ענק ומכנס פיג'מה של איילים. 

לשם שינוי, אני רואה את היופי שאליו הן התכוונו. 

~

שיהיה בוקר נפלא לכולם!