מבחינה חיצונית, לא הכי אכפת לי איך הוא יראה.
כמובן, אני רוצה גבר שימשוך אותי ושיהיה לי נעים להסתכל עליו, אבל אם יהיה לו אף ארוך או אוזניים מצחיקות או תווי פנים פגומים... זה לא ישנה לי.
כמובן שאם הוא יזניח את עצמו ויגדל ציפורים בשיער שהוא לא חופף או ילך מכופף בגלל שהוא כל היום מול המחשב, זה יפריע לי.
לא מפריע לי אם הוא יהיה רזה. לא מפריע לי אם הוא יהיה שמן. לא מפריע לי אם לא תהיה לו צורה בכלל.
האמת היא, שגם לא יפריע לי הגיל שלו. אני מכירה כל כך הרבה בנים מיוחדים בני 20 + מכדי לא להכליל אותם פה.
כמובן שזה בא עד גבול מסוים. אבל אם אני אוהבת את הבן אדם... אני לא חושבת שהגיל אמור להפריע לי. זה לא יהיה כמו דוד שלי, שהוא יוצא עם מישהי בת 19. היה לה יומהולדת לפני חודש בערך. הוא בן 42.
אני לא מתכוונת להגזים ככה.
מישהו מתחת ל28. לא מעבר.
לא משנה לי הגובה שלו, רק שלא יהיה נמוך ממני.
לא משנה לי צבע השיער שלו או צבע העיניים שלו. לא משנה לי אם יהיה לו שיער קצוץ או רגיל או ארוך. לא משנה לי אם הוא יגדל זיפים או ישאיר את הפנים שלו חלקות.
מה שכן משנה לי זה אם הוא יזניח את הזיפים שלו עד כדי כך שהם יהפכו לזקן שאף אחד לא מטפל בו.
או ישאיר שפם כזה, יגרום לעצמו להיראות כמו שפמנון קטן.
אני אוהבת בנים שמטפחים את עצמם, בדיוק כמו שאנחנו מטפחות את עצמנו.
יפריע לי אם הוא ישב לי על הראש בקשר לכל דבר שאני עושה.
"למה את לא מתאפרת?"
"למה את תולה את הפוסטר הזה?"
"למה את לא לובשת שמלה?"
"למה את קוראת ספר עכשיו?"
"למה את לא מתאמנת למבחן?"
"למה את מתקשרת אליו?"
"למה את שמה דווקא את הבושם הזה?"
"למה את לא רוצה לבוא?"
"למה לא באלך ללכת למסיבה?"
"למה את מתעלמת מההודעה ממנה?"
"למה את צריכה ללכת לשיעור פרטי?"
"למה למה למה למה למה..."
אני לא מתכוונת להקשיב לכל כך הרבה שאלות מציקות, ובמיוחד לא מתכוונת לענות עליהן. בייחוד אם אני לא שואלת כל כך הרבה שאלות מציקות.
ולא, אני לא חיה בסרט. אני מודעת לזה שאני שואלת המון, אבל זה רק מתוך התעניינות, רק בשביל להכיר את הבן אדם. בדרך כלל השאלות באות בתחילת ההיכרות.
לא בשביל לגרום לו להרגיש בחקירה משטרתית. בשביל זה יש לי את אבא ואת באב שיחקרו אותי.
אני כן רוצה מישהו שלא יסנן אותי. אני כן רוצה מישהו שיתחשב בי. אני כן רוצה מישהו שיתקדם איתי לאט.
אני כן רוצה מישהו שיחמיא לי, אבל רק מתי שהוא באמת מתכוון למחמאות.
אני לא רוצה לשמוע כל רגע "את יפה, את מקסימה, את מתוקה, איזה חיוך מדהים...".
יש משהו באנשים שמחמיאים רק פעם ב, רק כשהם רוצים להחמיא ומרגישים שזה יהיה נכון להחמיא, ולא זורקים את המחמאות לאוויר כל כמה שניות.
אלה אנשים שאני יודעת שהם כנים. האחרים הם סתם גורמים תחושה של לקקנות.
אני כן רוצה מישהו שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי, שיגרום לי להרגיש בטוחה בזרועותיו.
אני רוצה מישהו רגיש. מישהו שכשאני אבכה כמו מטורפת מסרטים ילטף לי את הראש וידמע בעצמו.
מישהו שיכתוב לי מכתבים וקטעים ושירים יפים, גם אם הוא בכלל לא כותב יפה. העיקר הכוונה, ההקדשה בשבילי.
אני רוצה מישהו שמדבר וכותב נכון. מפריעות לי שגיאות כתיב. מפריע לי כשלא משתמשים בסימני פיסוק. מפריע לי כשלא קוראים ספרים.
מפריע לי שכשאני רוצה להתווכח עם מישהו או להיכנס לדיון פילוסופי או סתם לדבר עם בן אדם חכם, אני לא אוכל לעשות זאת עם אותו האחד.
לכן הוא חייב להיות אינטיליגנטי. הוא חייב להתעניין בהמון נושאים, ולדעת המון.
אם הוא ידבר בצעקות, אני פשוט לא אקשיב לו.
אם הוא יקלל, אני פשוט לא אקשיב לו.
אם הוא יהיה ציני כל הזמן, אני פשוט לא אדבר איתו.
אם הוא יהיה רציני כל הזמן, אני פשוט לא אדבר איתו.
אני רוצה מישהו שיגרום לי לחייך ולבכות ולהתרגש ולשמוח ולכעוס. מישהו שיגרום לי לתחושות.
אני לא רוצה שהוא יהיה תלוי בי.
אני רוצה שיהיו לו חברים וידידות אחרים. אני לא אקנא, ממתי אני מקנאה? להיפך. אני רוצה שיהיו לו המון, אבל עדיין יהיה לו זמן אלי.
כמובן בעדיפות לרשיון, כי אני כנראה לא אוציא בזמן הקרוב... אוי, העצלנות.
אבל הכי הכי הכי הכי חשוב לי, הכי חשוב לי, זה שהוא יאהב אותי.
שהוא יאהב אותי ולמרות כל השגעונות שלי, למרות כל הטיפשות שבי, למרות כל מצבי הרוח שלי, הוא יאהב אותי ויהיה בטוח בזה ב100%.
זה הדבר הכי חשוב לי.
כי אם הוא לא יאהב אותי, שום תכונה אחרת שלו לא תהיה לי חשובה.
כל הרשימה למעלה תימחק אם הוא לא יאהב אותי.
אני יודעת שאני אחזיר לו אהבה.
אז כן, כבר לא דרוש גבר כמו בפוסט הקודם. דרוש מישהו שיאהב אותי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
