נסעתי היום עם אבא וז'נט (חברה שלו) לחנות עודפים של נייק בחולון.
נכנסים לחנות, חנות עצומה עם מלא מוכרים (ורובם צעירים וחמודים כמובן ^^).
אין משהו שאני יותר ביקורתית עליו מפריטי לבוש - ובהחלט הוכחתי את זה שוב הפעם.
"איכ, מה עבר למעצבים בראש? כחול וכתום זוהר? ירוק זוהר וצהוב מרקר?" וככה ביקרתי כל נעל ונעל שראיתי.
בסוף מצאתי זוג חביב שאהבתי וקניתי.
המוכר שנדבק אלי היה ממש מתוק ונראה די טוב ובחן אותי כל רגע אז שמתי על עצמי את החיוך המפלרטט שלי והמשכתי איתו במשך כל הזמן של הקניות. הצחיק אותי שהיו עוד כמה מוכרים שניסו להעיף אותו כדי להיות איתי והוא פשוט נלחם. אני סתם נשארתי עם החיוך הפלרטטני שלי כי היו שם עוד כמה חמודים אבל הוא היה הכי ^-^
כל רגע התלוננתי והוא הסכים איתי.
"איכ זה נוראי ביחד." "כן כן גם אני חושב, בחיים לא הייתי לובש את זה."
"מה אתה אומר על החולצה הזאת?" "לא יודע, קצת משמין אנשים אני חושב."
"החולצה הזאת הייתה עולה יפה רק על רזים." "עלי היא עולה יפה ;)" "כי אתה רזה D: "
אחר כך עברנו לסווצרים.
אני מקווה שאתם יודעים את העובדה הזאת, חבריי לבלוג היקרים, אבל אם לא אז אני אספר לכם - אני חולת סווצרים של גברים.
אין לי אהבה גדולה יותר (בנושא הלבוש, כן?).
בכל הזדמנות שיש לי אני עם סווצר של בנים, או סתם סווצרים ענקיים.
יש לי 3 סווצרים ענקיים, אחד מהמשצים ו2 שהושאלו מידידים שלי. כמובן, בלי כוונה להחזיר אותם אפעם.
למה אני אוהבת סווצרים של בנים? אני לא יודעת להסביר.
אני פשוט אוהבת ללבוש על עצמי משהו עצום שמכסה את החזה שלי ואת הבטן שלי ואת הידיים שלי ואת כפות הידיים שלי ואת האגן שלי והמותניים שלי ולא צמוד בכלל. נותן לי מן הרגשה של... הגנה. שאני מוגנת ואני לא לבד ואף אחד לא יכול לחקור את הגוף שלי ולדרג אותי.
אני מתחילה לבחון את הסווצרים היפים (אני חייבת להחמיא, הם באמת היו יפים! ולא רק בהשוואה לדברים המזעזעים האחרים שהיו בחנות) והמוכר נעמד לידי.
"טוב, מה עכשיו?"
"עכשיו סווצרים."
"נו אז יאללה, בואי לאגף של הנשים." הוא תופס אותי ביד ומתחיל לגרור אותי לצד השני של החנות, אבל אני עוצרת אותו מהר.
"לא לא, אני רוצה סווצרים של בנים." אני מתחילה לצעוד לשם והוא ממהר אחריי.
"זה מה שאת רוצה?" הוא מרים גבה ואני מהנהנת.
"טוב, אם זה הרצון שלך." הוא מחייך אלי חיוך כנה ואני מוקסמת ממנו.
הוא באמת עזר לי, באמת החמיא לי, וכשמשהו לא ישב עלי יפה הוא אמר לי את זה בכנות, החליט בשבילי מה יהיה לי יפה ומה אני חייבת למדוד וכשלא רציתי שלח אלי פרצופים נעלבים, כשמוכרים אחרים באו להחליף אותו הוא גירש אותם בתירוץ שהוא חייב להיות איתי כי הוא כל כך נהנה והם לא יכולים לקחת לו את ההנאה, הוא הריץ אותי בכל החנות כדי לבחון את הנעליים והצחיק אותי מלא.
כיף לבוא לחנות בגדים ולצאת מחוייכת.
זה אף פעם לא קורה לי, תמיד אני יוצאת בוכה (ככה זה שופינג עם באב).
הוא קרקר סביבי כל הזמן, אפילו כשכבר סיימתי והייתי עם אבא וז'נט.
גם בקופה הוא נעמד לידי ושרק והתחיל לשחק בכדור ולנגוח בו ולבעוט איתו באנשים ולזרוק אותו עליהם. בכל פעם שצחקתי ממנו הוא מיהר לשלוח לי חיוך כובש.
כשיצאתי מהחנות צעקתי לו בי והוא רץ אחריי, נעמד מחוץ לחנות ושלח לי נשיקות באוויר.
שמחתי נורא שהוא לא ביקש פייסבוק. ידעתי שלדבר איתו בצורה אינטרנטית יהרוס לי את כל החוויה הנעימה הזו, אבל דיי התבאסתי שהוא לא ביקש פלאפון או שם או משהו.
לא נורא, נהנתי.
כיף לדעת שעוד יש בנים כאלה, אפילו שהייתי שם כמו טומבוי עם הסווצרים הענקיים באמת הוא הצליח להתחבר אלי ומצאתי חן בעיניו.
צריכים עוד בנים כאלה בעולם, שלא מחפשים רק בנות בחוטיני וחולצות שלא משאירות מקום לדמיון וגם יש להם ביטחון עצמי והומור בשמיים D:
שלי, שהתחדשה לה בכל מיני דברים ועברה חוויה נחמדה בהחלט D:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
