היום הלכנו לראות סרט.
אני, אחי הקטן ורונצ'וק.
ב10 וחצי בבוקר עמדנו ליד הקופות והתלבטנו איפה אנחנו רוצים לשבת.
אני כמובן, רוצה הכי מאחורה, לרון לא אכפת, ולאחי לא אכפת. אז מי בעצם מתלבט? ^^
קנינו 3 כרטיסים לסרט "איירון מן 3", שזה גיבור העל האהוב עלי, ונעמדנו בתור הכניסה לקולנוע.
3 סדרנים עמדו בפנים והסתכלו על התור.
אני ורונצ'וק סתם הסתכלנו על כל הפוסטרים וחשבנו לאיזה עוד סרטים אנחנו רוצים ללכת.
בקיצור, הסרט היה מעולה, כמו כל סרט של MARVEL.
היה לי נורא עצוב שזה הסרט האחרון של איירון מן, כאילו... 3 זה לא מספיק :(
הסרט נגמר, כולם קמו והלכו.
"לא! אנחנו לא הולכים! יש עוד קטע אחרי כל הכתוביות!" רונצ'וק שואג עלינו.
אנחנו רואים את הסדרנים נכנסים והם מתחילים לנקות.
פתאום אני קולטת כמה בלאגן השאירו המעט אנשים שהיו איתנו באולם הקולנוע (מעט אנשים אבל המון ילדים קטנים).
מיד אני, אחי ורונצ'וק מתחילים לעזור.
מרימים קופסאות פופקורן וכוסות קולה, מעיפים לשקית פחיות, מתחילים לטאטא שאריות פופקורן, מרימים משקפי תלת מימד שאנשים השאירו על הכיסאות...
והסדרנים מסתכלים עלינו בהלם.
"אתם האנשים הראשונים שאי פעם עזרו לנו..." אחד מהם מסביר.
אני פונה אליו.
"תגיד, בתור סדרן, אתה בכלל זוכה לראות סרטים?" הוא מסתכל עלי ומתחיל לצחוק.
"לא לא, שום סרטים. רק לטפל באנשים, להיות בקופות ולנקות."
אנחנו נשארים לעזור ואז הקטע של רונצ'וק מתחיל.
מי ידע שיש כל כך הרבה כתוביות?!
אנחנו נפרדים מהסדרנים הנחמדים בעצב...
"אני בחיים לא אלכלך יותר באולמות קולנוע." אני מסכמת.
~
תאחלו לי בהצלחה מחר... (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
