(בסיס) הגשם מסביב ירד ללא הפסקה. כל שמלתי החדשה והיקרה נטפה מים.
עמדתי באמצע הכביש הראשי, מנסה להבין מה הוביל אותי למצב המזעזע הזה.
זה היה אמצע הלילה. אף מכונית לא עברה.
"די!!!" צעקתי לחלל האוויר, מנסה בכל כוחי לשמור על השפיות שעוד נותרה בי.
(שלי) הטיפות שזלגו מהשמלה הבהירה שלי גרמו לה להכביד עלי, ואני, שכמה שעות קודם לכן הייתי המאושרת באדם, לא הפסקתי לקלל כל מה שהפריע לי בחיי. במיוחד היא.
"האישה הזו! מי היא חושבת שהיא בכלל?!" צעקתי לכביש הריק, ולא הייתה לו תשובה בשבילי.
"היא לא אמא שלי! אין לנו קשר דם! היא לא זו שילדה אותי!" המשכתי להשתולל, פורקת את מה שעל ליבי כבר שנים.
"מי היא בכלל?" התיישבתי על הכביש הרטוב, דמעותיי מתערבבות עם טיפות הגשם, והתעלמתי מהאורות שסינוורו אותי לרגע.
לאחר כמה שניות של שקט, קלטתי מכונית שדוהרת לעברי במהירות.
"אהה!" זעקה ברחה מפי ואני זינקתי ממקומי, אך לא יכולתי לזוז.
השמלה החדשה והיקרה שלי, זו שעמלתי בשבילה כבר כמה חודשים, נתפסה בכביש הקר.
"לא, לא!" צעקתי בעודי תופסת אותה ומושכת בכוח, "אני אדרס בגללך!" כאילו שהשמלה תבין אותי.
האורות התקרבו.
הסתובבתי לעבר המכונית, לראות מי הוא זה שהולך לגזול את חיי.
עיניי נפערו.
"זו... היא." היו מילותיי האחרונות.
טיפות הגשם הפכו להיות טיפות של דם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
