כלכך הרבה זמן לא נתתי לעצמי ליפול כלכך חזק...
כלכך הרבה זמן החזקתי את עצמי בשתי הידיים והכרחתי את עצמי לחייך.
כלכך הרבה זמן שצחקתי לכאב בפרצוף.
כלכך הרבה זמן... שעכשיו לא שווה כלום.
כמעט 4 שנים שאני מחזיקה את עצמי... והנה הכל התנפץ.
כמה זמן לא ישבתי ופשוט בכיתי את הנשמה שלי החוצה...
אפילו הגירושים של ההורים שלי לא השפיעו עלי ככה.
פאק, כלום לא השפיע עלי ככה.
אני משאירה את התגובות פתוחות למרות שאני יודעת שאף אחד לא יגיב... למי פאקינג אכפת?
אני מפחדת... אני מפחדת שאם אני אלך לישון, אני לא אתעורר.
לילה טוב ....
שלפחות למישהו מאיתנו יהיה כזה.
עריכה: משהו קטן ומשמח...
הגעתי לפוסטים החמים של ישראבלוג, ולא ב3 האחרונים D:
(37... כן ספרתי, אל תצחקו עלי)
יאללה, טבריה.