הוא תמיד אופטימי.
מחייך, עוזר, תמיד תומך.
אפשר לסמוך עליו (אפילו שהוא דביל), הוא תמיד מצחיק, תמיד יהיה שם בשביל כולם.
הוא מעצבן, והרבה פעמים אני רוצה לדפוק לו כיסא בראש, אבל שניה אחרי הוא צוחק ועליז ומאושר.
איך הוא עושה את זה?
תמיד אהבתי חיות.
גדולות, קטנות, לבנות, חומות, שחורות, ג'ינג'יות, עם זנב, ארוך, קצר, עם 4 רגליים, עם 2 רגליים, עם אוזניים ארוכות, קצרות, נקבות, זכרים -
איך שהן לא נראות אהבתי אותן.
תמיד חייכניות, קופצניות, אוהבות, מזמינות.
תמיד גורמות לי לרצות לחבק אותן ולא לשחרר.
אין כאלה יצורים מדהימים, פשוט הכי יפים, הכי מתוקים, הכי פרוותיים.
האופטימיות שלהם פשוט מדהימה אותי כל הזמן מחדש.
איך הן עושות את זה?
הפי טרי פרינדס.
לא משנה מה קורה בסוף,
מה עולה בגורלם של המתוקים האלה,
הם תמיד מאושרים! שמחים! צוחקים!
לא משנה אם הם בסוף גומרים עם סיכה בעין (

)
נדנדה בתוך הפה (

)
או לב משופד על קפיץ של מיטה (

)
-
הם תמיד שמחים!
איך הם עושים את זה?
בקיצור, אני רוצה להיות אופטימית כמוהם.
זה כל מה שביקשתי, כל כך קשה? :(