אתמול קניתי מיטה.
מיטה לדירה שמצאתי.
בשבוע הקרוב אני עוברת לעיר חדשה!
בשבוע הקרוב אני נרשמת לקורסים.
בשבוע הקרוב אני טסה לחו"ל!
היום למדתי לראשונה איך משתמשים באקסל.
הכנתי את עצמי נפשית, והכנתי את עצמי פיזית.
ההכנה הפיזית עבדה טוב יותר. לקחתי ריטלין ואני עדיין פה, ערה. לא נרדמת.
אחרי כל כך הרבה זמן שלא לקחתי ריטלין הייתי צריכה לצפות שזה יהיה ככה.
אני מתנחמת בעובדה שאני לא צריכה לישון כך וכך שעות כדי לקום בשעה מסויימת וללכת לעבודה. כי סיימתי ללכת לעבודה. פה במרכז לפחות..
אני יושבת ליד השולחן שלי, שמלא בחפצים שלי, על הכיסא הלא נוח שלי ותוהה לעצמי למה עוד לא ארזתי שום דבר.
אני צריכה לארוז מזוודה לחו"ל, ואז לארוז את החדר שלי, ואז להבין מה נשאר בבית.
אבל יש לי מיטה חדשה.
יש מחוץ לבית רכב עם אזעקה שפועלת לסירוגין. רק עכשיו שמתי לב אליה.
וכואב לי הראש.
בערך מהשעה 18:00 הוא כואב.
היום פתאום הבנתי, שבלילה שבו נעם נהרגה, חברה שלי התחתנה. החתונה הייתה חתונת צהריים שכזו, איפשהו בארה"ב. ואני צפיתי בחתונה הזו בשעה שנעם נהרגה.
זה לפעמים מרגיש לי נוראי, שלא עובר יום בלי שאני אחשוב עליה.
לא עוברת נסיעה בלי שאני אזכר בה. אפילו לשבריר שניה.
אתמול חשבתי על זה שיום אחד אני פשוט אשכח איך היא נראית, ואשכח איך נשמעת. ואני לא אוכל לצלצל אליה ולקבוע איתה שנפגש כי הרבה זמן לא עשינו את זה.
חשבתי על זה וזה הכניס אותי שוב למצב מדוכדך.
ואז רציתי לצלצל לאותו חבר שהודיע לי בבוקר שהיא נהרגה, ורציתי לפגוש אותו.
אבל דחיתי את זה. דחיתי את זה והמשכתי להתעסק בדברים אחרים.
אתמול הוחמאתי בצורה יוצאת דופן בשיחת טלפון מחבר לעבודה.
הוא צלצל ואמר שיש לקוח מסוים שהוא דיבר איתו ששאל אם הוא יוכל להביא לו את המספר שלי, למרות שהוא יודע שכנראה הוא לא יעשה זאת. ואז הציע לו להביא לי את המספר טלפון שלו. ואמר שהוא מאוד יישמח אם אני אתקשר אליו.
והאדם ההוא הוא מקסים! עד כמה שאני מכירה אותו בטלפון בשיחות של העבודה. היה בין הלקוחות המועדפים עליי, גרם לי לנחת בתוך כל החרא שהיה בעבודה עם כל הלקוחות הנוראיים שקיוויתי במעמקי ליבי שייטבעו קצת בביוב או יתהפכו עם הרכב.
העובדה שהוא ביקש את המספר שלי ורצה שאדבר איתו למרות שהוא ידע שזהו, אני כבר לא עובדת שם יותר- החמיא לי בצורה שלא חשבתי שאפשר. נהפכתי לאדומה והייתי ממש נבוכה בשיחה עם אותו חבר שאמר לי את זה.
הוא התחיל את השיחה ב"רות, מצאתי לך חתן!".
אבל לא צלצלתי אליו עדיין. ואני לא יודעת אם אני אצלצל בכלל. האדם נשוי, יש לו ילד. אני ממש ממש לא אמורה להיות בתמונה הזאת. אני נכנסת שם רק בתור המוקדנית.
ואני כבר לא המוקדנית.
ככה שזה לא הולך לקרות.
השבוע הייתי עם חברה אצלי בבית, ואיכשהוא הגענו למצב שאנחנו מחטטות האחת המגירות שלי, שמלאה בג'אנק ועוד דברים.
ואז שלפתי מעטפה קטנטנה וורודה.
בתוך המעטפה היה כרטיס ברכה, ותמונה.
תמונה חסרת בגדים של בחור מסויים מעברי.
קראתי את הכרטיס, והייתי בשוק. לא זכרתי שהוא כתב לי את זה בכלל. ממש ממש לא זכרתי.
לא הצלחתי לקשר בין האירועים שהוא הזכיר שם למציאות. לא הבנתי איך זה שהוא כתב לי את זה, ואני לא זוכרת את זה. ואם הוא כתב לי את זה, איך זה שאני עכשיו בחדר עם חברה מחטטת בג'אנק של עצמי, והוא איפשהו בדרום הארץ עם בת זוג שהיא לא אני.
ישבתי בשוק וניסיתי להבין מה לא בסדר בכל מה שאני רואה ולא רואה. מה הקשר בין הכתוב בכרטיס לבין הבחור מהתמונה?
הצהרתי שאני בשוק, כמה פעמים. לא הבנתי מה הולך.
ואז פתאום נפל לי האסימון.
פתאום הבנתי ממי הכרטיס.
רק לא הבנתי למה הכרטיס והתמונה נמצאים יחדיו.
הקשר בין שני הבחורים היא הזמן שבו הכרתי אותם. את שניהם הכרתי באותו שבוע.
עם שניהם יצרתי קשרים והתחברתי, אבל רק עם אחד מהם נכנסתי למערכת יחסים רשמית וברורה.
הבחור שכתב את הכרטיס היה מאוהב בי. אני לא הייתי מאוהבת בו. אהבתי אותו, אבל לא הייתי מאוהבת בו. וזה מה שהכריע את זה.
הכנסתי את התמונה ואת הכרטיס למעטפה, ושמתי אותם במקום שלא הולך להשתנות בקרוב. אני מקווה.
מחר אני הולכת לתופרת, לנסות להפוך שמלה בסדר- לשמלה יפה!
וגם להמשיך לאכול לעצמי את הראש עם האקסל הזה, וגם לארוז מזוודה לחו"ל.
ואז את שאר החדר שלי 
בינתיים אני אנסה ללכת לישון.
אולי עכשיו אני כן ארדם..
אה וגם, את הסקס עשיתי, והיה נהדר²
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אבולה