ימים של שקט

"היי" אמרתי ונכנסתי לתוך חדרה של מורן.

היא הייתה לבד בבית, סיימה להתארגן לקראת הטיול.

"היי" השיבה "לא שמעתי שנכנסת".

"כן, אמרת לי שאת לבד אז הרשיתי לעצמי להיכנס..

לא חשוב..מה קורה?"שאלתי אותה בציפיה שתספר לי

משהוו חדש שקרה עם דין.

"לא יותר מדי" ענתה מורן בעודה ממשיכה להוציא בגדים

מן הארון אל תוך התיק.

"מה עם דין?" שאלתי אחרי שראיתי שהיא לא מתכוונת לדבר

עליו.."דיברתם כבר?"

"כן".."רגיל כזה, את יודעת" השיבה.

"לא סיפרת לו עדיין על מתן?"שאלתי.

"תראי זה לא שאנחנו חברים או משהו, אני ודין, שאני חייבת לספר

לו הכל..אני פשוט מחכה לרגע המתאים"....."חוץ מזה

שהוא עדיין דלוק עליי".הסבירה מורן, כשסופסוף סיימה לארוז

והסתכלה עליי בפעם הראשונה מאז שנכנסתי לחדרה.

"כן, אבל את יודעת..הוא בכל זאת יגלה את זה מתישהו. הרי הוא

ומתן חברים הכי טובים".. הרגשתי צורך עז שלא הבנתי מאיפה

הוא הגיע לדחווק במורן לספר לדין עליה ועל מתן.

"אני יודעת..אבל כמו שאמרתי..אני פשוט מחכה לרגע הנכון".

החלטתי לעזוב את זה..אחרת מורן כבר הייתה שמה לב שאני מנסה

לדחוק בה.

"אבל עזבי את זה.."מורן המשיכה לדבר "אנחנו צריכות להספיק

לעבור בצרכנייה לפני שהאוטובוס מגיע..את מוכנה?" שאלה אותי.

לא שמעתי את דבריה כי הייתי עסווקה במחשבות על הטיול שיהיה..

התרגשתי לקראתו,אולי התרגשתי מלראות את דין.

"שיה?..את מקשיבה לי בכלל?"

"כן כן.."התנערתי.."בואי נזוז".

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

מתן הציץ בשעון וראה שעוד 10 דק' האוטובוס כבר יוצא.

הוא סיים לשתות את הקפה שלו, שם את התיק על הגב

ויצא לכיוון ביתו של דין. מתן ודין גרו באותה השכונה.

דין בבית קרקע גדול, עם ההורים שלו, ושתי אחיותיו הגדולות..

ואילו מתן גר בבניין קומות, בדירה קטנה. רק עם אחיו הגדול

שכמעט רוב הזמן לא היה בבית.

הוריו של מתן עברו תאונת דרכים. אביו נהרג ואמו נפצעה קשה

ומאז לא התעוררה.

"דין.. אתה יוצא? אני מחכה לך בחוץ" מתן צלצל לפלאפון של דין.

"כבר בא, שתי דקות אני בחוץ".. דין אמר וניתק את השיחה.

בנתיים מתן ישב על הספסל הציבורי בחוץ. הוא הבחין במורן ושיה

מתקרבות עם התיקים, וקם לעברן.

"היי יפה שלי" אמר מתן למורן ונשק לה נשיקה קטנה על השפתיים.

"היי שיה" הוסיף."צריכות עזרה עם התיקים?"

"היי" אמרה שיה "לא תודה" והתיישבה על הספסל שמתן ישב

עליו קודם לכן.

"מאמי.. תקשיב.. אני עדיין לא סיפרתי לדין עלינו.. וזה לא שאני רוצה

לשמוור את זה בסוד או משהו.. אני פשוט רוצה לספר לו בעצמי ולא

שהוא ישמע מאחרים".. "זה בסדר"? שאלה מורן.

"בטח.. אני צריך לדבר איתו בעצמי. לראות שזה בסדר מבחינתו שנצא".

"היי, מה קורה?" יצא דין מתוך הבית וקטע את שיחתם.

בלי לחכות אפילו לתשובה הוסיף "עולים לתחנה?"

שיה מורן דין ומתן התקדמו לעבר התחנה, ועלו לאוטובוס.

דין עלה ראשון והתיישב בחלק האחורי. אחריו עלתה מורן.

"אפשר לשבת?" שאלה."אני רוצה לספר לך משהוו"..

"כן בטח..שבי"

אחריהם עלו שיה ומתן.. וראו שדין ומורן התיישבו ביחד.. אז התיישבו ביחד

קרוב למושב של דין ומורן..

האוטובוס התחיל לנסוע..

"תקשיב.. רציתי לספר לך את זה ושלא תשמע מאנשים אחרים.. בכל

זאת היינו שנה וחצי ביחד.." התחילה מורן לדבר אל דין.

"דברי..אני שוומע".

"אממ..זה בקשר אליי..וזה בקשר למתן..אנחנו ב.."

 פיפ פיפ..בוווווווווווווווווווום..

סתייו..

קצר וראשוני, מוזמנים לתת רעיונות ביקורות וגם להצטרף לקבוועים :]