"איפה אני? אחחחחח..." מורן התרוממה לישיבה במיטת בית החולים, כשדקירת כאב מפלחת את גופה.
"את בבית חולים מורני שלי,הכלבסדר איתך עכשיו....אוי אלוהים אני כל כך דאגתי לך..לא ידעתי מה יקרה...אני...אני.." אמרה עדנה, בעודה בוכה מהתרגשות .
"אמא....אמא איפה מתן ושיה?"
"שיה ומת...אצל דין הכל בסדר!!" אמרה בתקווה להתחמק משאלתה של מורן. – "יש לו רק כמה מכות קטנות, חבלות קטנות,אבל הוא בהכרה מלאה והכל מעולה איתו!!" .
"או....דין" אמרה מורן בשקט "שחכתי ממנו....אבל..מה עם מתן?? מה עם שיה??"
"מתן.....הוא...מתן....כלומר....שיה...הם... מתן בדיו-" קטעה אותה אחות בית החולים, כשנכנסה לחדר ושאלה לשלומה של מורן.
"אני בסדר גמור" אמרה מורן . "אני רק רוצה לדעת מה שלום שיה עמית ומתן פוקס? תוכלי לבדוק את זה בשבילי?"
"כן, בטח...אני כבר חוזרת " .
"תודה...פשוט אמא שלי עוד לא מצאה את הזמן ואת המאמץ הדרוש כדי להגיד לי את זה בעצמה.."
האחות חייכה בנימוס, ויצאה מהחדר.
"אאאאחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח....אני מבינה שעדינות לא נכללת באוצר המילים שלך!!" צרחה שיה בכעס לרופא, דקות ספורות לאחר שהתעוררה מהתרדמת הקטנה שהייתה שרויה בה.
"תתאזרי בסבלנות, אני יודע שזה כואב" ענה הרופא באדישות יתר.
" סבלנות? אולי בא לך לשכב במיטה במקומי, בלי לדעת איפה אתה בכלל, ולבקש שעה שלמה שיביאו אלייך את אמא שלך, תוך כדי שהרופא תופר לך גבס ברגל, תוך כדי שהראש שלך מתפוצץ, נשמע מענג, לא?!"
לאחר רבע שעה של צרחות ממושכות, סיים הרופא לחבוש ולגבס את רגלה של שיה, ונתן לאמא להיכנס לחדר .
"או שיה שלי..." רצה וחיבקה אותה אמה.
"כל כך דאגתי לך...הרגשתי חסרת אונים...פחדתי שיקרה לך משהו..."
"אמא...אני בסדר...אני מרגישה אחלה....זאת אומרת..חוץ מהראש המתפוצץ והרגל המגובסת..."
"ברוך השם...אלוהים...זה יעבור, שיה..אני מבטיחה..הביאו לך קביים...זה יעבור....זה יעבור..."
האחות התורנית חזרה לחדרה של מורן, לאחר כמה דקות .
"נו ??!!" שאלה מורן בציפייה .
"מה איתם? מה עם החברים שלי??"
" שיה עמית התעוררה זה עתה מתרדמת זמנית, עם כאבי ראש ושבר ברגל ימין, ומתן פוקס בתרדמת חזקה, לאחר ניתוח קשה בכלייה השמאלית ובכבד" , אמרה האחות, בעודה ממוטטמת אחריה את כל עולמה של מורן .
שוובל.
מוזמנים להצטרף לקבועים.
לתת ביקורות, דעות, הצעות. מקווה שאהבתם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוסטלגיה בשקל וחצי