| |
though life is rough life is tough and all I can do is laughאין גורל אחר מזה שאנחנו יוצרים לעצמנו |
| 3/2006
 היה שלום,חבר על ארבע.
אמא התקשרה כשהייתי בדרך לחיפה,אמרה שהם הרדימו היום את צ'רלי.
אני עדין לא יודע איך לעכל את זה,במובן מסוים,בעצם,בכל מובן,זה גרוע בדיוק כמו לאבד בן משפחה,במיוחד איתו,אימצנו אותו מחברי המשפחה שלנו בערך בגיל 13 שלי,כשהוא היה איתם מבערך גיל 7.הוא היה בערך בן 15,ובזמן האחרון הוא כבר איבד את השמיעה וראיה,ועדין,נאמן.
אני מאמין שכל בנאדם בישוב מכיר אותו,אני יודע שכל ילד ב6 שנים האחרונות ביישוב שלנו מכיר אותו,ולא פוחד מכלבים בגללו.
דמות של שקט וכבוד תמיד שררה מסביבו,הוא תמיד היה...אצילי.
לפני כמה שנים הוא היה בקרב כזה או אחר,ואני זוכר איך ראיתי אותו חוזר הביתה עם שלולית של דם במקום עורף,אני זוכר את שבוע הדאגה הזה שלא יכול היה לרדת ממני.
אני זוכר את הנאמנות שבה היה הולך עם אמא שלי לגן,כל יום,הלוך חזור,תמיד ליד אמא.
אני מצטער,אני לא מסוגל למצוא את המילים המתאימות.
אני יושב פה,אפילו לא בבית שלי,כותב הספד,כשפינק פלויד מתנגנים לי על האוזניים ובלייזר עולה לי בראש.
"הוא חי כמו שהמינגויי כתב,כמו שג'ורדן שיחק.."
אציל,זה מה שהיית וזה מה שתמיד תהייה.
אומרים שכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם.
צ'רלי תמיד היה כלב שהצדיק את האמירה הזאת.
הוא היה מסתכל עליך לפעמים,והיית מפקפק אם הוא כלב או אנושי.
מי יתן ותמצא רוגע.
שיהיה לך בשר לאכול
וחתולים לרדוף אחריהם.
ותנבח,שנשמע.
התמונות האלו צולמו לפני יומים.
היה שלום,חבר על ארבע.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: