"רייסטלין משך בכתפיו. זה היה נכון, אם כי הוא לא היה מסוגל להסביר מדוע אינו מחבב אותה,והוא היה בטוח שהיא אינה מחבבת אותו.
אולי אחת הסיבות לכך הייתה שרוזמון,גילון קרמון וגו'דית היו עכשיו משפחה, ולרייסטלין לא היה חלק במשפחה הזאת.ולא מכיוון שלא הוזמן להצטרף,אלא מכיוון שבחר בעקשנות,להישאר בחוץ,בערבים בהם גילון היה בבית,היו הארבעה יושבים בחוץ,צוחקים ומספרים סיפורים.רייסטלין היה נשאר בבית,רכון על ספריו."(מובא מתוך,כבשן הנשמה)
מרגיש זר בבית הזה,זר,לא רצוני,מגעיל,יהיר ולא אכפתי.
"כי אני מסכנה.." היא מייללת לי,על הזין שלי שאת מסכנה,ואני מה?מאושר וטוב לי?
כל הזמן הזה שהיא לא הייתה בבית,ולא הייתי שומע ממנה הכל היה בסדר,היא הייתה זאת שעומדת מול הרגלים ואין מה לעשות,היא בחרה לחיות ככה ואת אורח החיים הזה,זו בעיה שלה
ועכשיו היא חזרה הביתה ומצפה שנרקוד לרגליה.
באמת באמת שנמאס לי,9 חודשים שאני בטכני,חוזר הביתה פעם בשבוע במקרה הטוב,מדבר עם ההורים חצי שעה במקרה הרע,אי אפשר לפתוח את הפה בלי שהצל שלה יעיב על כל מה שאני עושה
אי אפשר לעשות צעד בלי שהיא תורגש בחוות הדעת.
and now...this
המצב הזה מעצבן כל כך.
אני שונא לחזור לפה,שונא.
ההתפרקות הזאת שהתחלתי להרגיש שם,מתחילה כנראה להתברר כאמת
מה שמוכיח שוב ושוב את העובדה שאני צריך לסמוך על האינסטינקטים שלי תמיד,כי הם אף פעם לא משקרים.
החלטתי להצביע למפלגת הכושים הלבקנים,חייבים לדאוג לזכויות של האחים שלנו אין דה גטו,יו!.
לסיכום,חייב להגיד דבר אחרון
ג'וש ווידון אני שונא אותך.(אני לא מאמין שככה הוא מסיים את אנג'ל!,שואה.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: