אני אוהב את מאי.
מאי זה חודש כיפי,חודש בסימן הגשמיות,לידה וימי הולדת באופן כללי.
הרבה דברים טובים קוראים במאי,לרוב מסיימים ללמוד בתקופה הזאת,השנה,מרויחים הרבה כסף במאי,שזה גם טוב.
יום שלישי איבטחתי את רוק עצמאות,אני מוצא את העבודה שלי מגניבה בצורה שלא תתואר במילים.
אני מקבל כסף על להיות בהופעות ובדברים שאנשים אחרים מוציאים עליהם מאות שקלים.
קחו לדוגמא..את רוג'ר ווטרס,כשהוא יגיע לארץ,הכרטיס עלה 390 שקל,ואני באותה קלות יכול למכור אותו,ועוד לקבל כסף על להיות בהופעה,אבל למה ללכת רחוק.
יום שלישי,רוק עצמאות,מחיר רגיל לכרטיס היה 120 שקל,אלא אם כן מישהו הצליח לסדר לעצמו בפחות.
אנשים שילמו 120 שקל בשביל קונצרט רוק בינוני,ואולי טיפה יותר,אבל לא בהרבה,עם מחדל שירותים אחד גדול,בעוד שאני,עמדתי בכניסה,עם תצפית מצוינת על הבמה,וקיבלתי על זה 30 שקל לשעה.
אני מת על העבודה שלי.
בנוסף,עשיתי הרבה כסף ביום שישי במלצרות,כסף מזומן שאיפשר לי להחזיר כסף לאיילת והילה,שבזמנו הוציאו את הרכב של מהחניון המשטרתי.
סוף מאי מתקרב,ואיתו היומולדת,ואני מתחיל לחשוב על דברים שאני רוצה,על דברים שעשיתי השנה,אתם יודעים,סיכום שנה שכזה,החלטות תהיות מסקנות ורצונות.
ככל שעובר יותר זמן אני שואל את עצמי עד כמה מתאימים לי החיים בלימודים,ועד כמה אני באמת רוצה להמשיך,לפעמים אני פשוט רוצה לזרוק הכל,להתגייס כמו בנאדם נורמאלי ולמצוא את אחד התפקידים המגניבים האלו שגיליתי עליהם אחרי הגיוס.
מה אני רוצה ליומולדת,זה שאלה קשה,לשם שינוי.יש כמובן הרבה דברים שאני רוצה,אבל הם לא ברי ביצוע,אני רוצה דירה בתל אביב,בעצם,אני יכול לחיות בלי דירה בתל אביב,למרות שזה יכול להיות כל כך נוח,אבל אני מוכן להסתפק במכונית,שלא יגבילו אותי
אני רוצה לפטופ,לא משהו יותר מדי מפואר,אבל כזה שאני אוכל להתחבר דרך רשת אלחוטית וליצור קשר עם העולם שבחוץ,אני חושב שזה יקל לי על החיים בבסיס.
אני רוצה מצלמה.אחרי שהתמקצעתי עם ברונהילדה,והתמקצעתי בצילום,צריך לנסות עוד מצלמות,כמובן שברונהילדה תהיה היחידה בשבילי,אולי למצוא עוד אחת,כדי שאני לא אהיה כמו אחד העם כשכולם קונים כמוה,אלא להיות צלם כמו שצריך.
אבל אלו פנטזיות לעתיד יותר רחוק,כרגע,אני רוצה שקט נפשי,אני רוצה לדעת מה אני עושה עם החיים שלי,אם לפני 9 חודש הייתי בטוח במה שאני עושה,אז עכשיו אני כבר לא כל כך.
כמות הפעמים שאני שוקל לפרוש בזמן האחרון הולכת וגדלה,זה נבנה בתוכי כבר הרבה זמן,הרצונות האלו,אני לא מוצא את עצמי,לא בלימודים ולא בחיים שמסביב להם,
אני לא מתאים למסגרת לימודית,אף פעם לא התאמתי,תנו לי איזה משהו שיעסיק אותי במשך היום,אחרי טיפה אימונים,גם אני אוכל לשרוד טירונות 05 תלמדו אותי משהו שיעניין אותי,כי כרגע אני טובע בשיעמום,אני שוב מרגיש כמו בית ספר,אני מגיע לשיעורים כי אני חייב,אני מסתדר עם החומר אבל רק בשביל לגרד את הקצה,אז מה הטעם?
עוד פעם חוסר השקעה שנובע משיעמום ומהזנחה של הסובב אותי שיוביל לביצועים מינימלים.
אין לי כוח לזה,אני מוכן לותר על הדיוידי והטלויזיה בחדר,על חדר עם שלושה אנשים,על לימודים שתמיד מתבטלים,בשביל אוהל,או חדר עם מיליון איש,על לחלום על טלויזיה עם ערוץ אחד בשחור לבן,על קריעת תחת מהבוקר עד הערב.
ואין לי עם מי לדבר על זה,יותר נכון,יש לי,אבל עם אלו שיקבעו בסוף באמת,אמא ואבא,אין על מה לדבר,זה כמו..לדבר לקירות
זה חסר תועלת ומטופש באותה מידה.
אולי זה רק הלילה,אולי זה העובדה שאני צריך לחזור לבסיס,אולי זה כי..מיליון ואחד סיבות אחרות,אני פשוט לא מסוגל יותר.
אולי זה כמו ביצפר,שוחקים את עצמך,ואז מגיע החופש הגדול,והכל מסתדר שוב.
אולי.
אולי.
אולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: