though life is rough life is tough and all I can do is laugh

"...אז איך זה להיות בן 19?..."

"בדיוק כמו להיות בן 18,רק הרבה יותר חם."

אני חושב שזה אחת התשובות המוצלחות ביותר שהיו לי.

קמתי ביום חמישי,והיה חם,ולאורך כל היום,הדבר היחיד שהפריע למצב רוח שלי,היה העובדה שהיה חם,כמה חם,חם כמו במשרפה,חם כמו שואה,חם כמו מוות.

אני שונא את הקיץ,אני בנאדם של קור, תנו לי מינוסים ואני אהיה שמח,אבל החום הזה,אאררגג,אפשר למות.

פגשתי לאורך היום הרבה אנשים שרציתי לראות וידעתי שלא יהיה לי זמן לראות אותם בהמשך,אחרי שדאגתי למילוי חובות חברתיות,נסעתי הביתה,להתרעננות,כי חם.

(אזהרה,הולך להיות מצוין פה הרבה שהיה ממש חם בסופשבוע)

לקחתי רכב ונסעתי למתן,ובזמן שחיכינו איזה שעה ומשהו עד שהוא הגיע והדליק את המזגן,כי אנחנו לא מצאנו את השלט,אז מתנו מחום.

יום חמישי היה מגניב,כתבתי על זה כבר אתמול,אז אין צורך לחזור.

אז נריץ מהר לרוקי,שהיה מושי מושלם,לפני זה פגשתי את אלינור,ל..נסיעה קצרה,אפשר לקרוא לזה ככה.

אספנו חולונים ונסעתי לרוקי,הופעת יומולדת עם הקאסט שאני הכי אוהב בעולם(אחרינו,כמובן)

שהחברים הכי טובים שלי מופיעים בו,בהופעה שאני עזרתי להם להתכונן אליה,ואני ידעתי טוב מאוד איזה תהליכים וקשיים עברו עליהם בשביל להגיע לרמת המצוינות שהם הגיעו אליה אתמול,צרחתי את הגרון ואת הנשמה שלי החוצה,והיה לי כיף כמו שלא היה לי מזה שנים,והיה כל כך מגניב.

ישנתי בסביבות הארבע וחצי חמש שעות,קמתי לאירועים משפחתיים שנחגגו בשבילי

איך שהמשפחה הגיעה,גם המיגרנה הגיעה גם כן,ואיך שהם עזבו,אז הכאב ראש נעלם.

אין לי כוח לזה,והנה עכשיו,הכיף הזה יוצא מהעורקים,לדעת שמחר אני רואה את ברק המקולל הזה פשוט הורס כל יכולת מחשבה טובה,זה לא אנושי,פשוט לא אנושי לעשות לנו את זה.תמיד לקראת ימי ראשון אני שוקל לפרוש,מעניין למה.

בדרכי להפיכה לכוסון על אפילו יותר ממה שאני עכשיו,התחלתי לפני שבועים ללכת לחדר כושר על בסיס יומי,4 ימים בשבוע,בגלל שבחמשוש אני בבית,אז לעבוד על קבוצות השרירים השונות מדי יום.

עכשיו,אני הולך להוסיף לתפריט גם ריצות\הליכות ארוכות של לפחות חצי שעה מדי יום

כפיפות בטן,מדי יום.

ולדאוג לאכילה נכונה יותר,לפחות בזמן שאני בבסיס.

בתחומים אחרים,אני אתחיל השבוע לחזור להתרגל לעדשות,הגיע הזמן שאני אטפל בזה כמו שצריך

בנוסף,בערך באמצע שנה שעברה,הפסקתי להשתמש בבושם,כי הבושם הנוכחי שלי לאותה תקופה נגמר,ואני רציתי את הבושם האהוב עלי,אבל לא הייתי מוכן אליו,ובכן,יש דברים שגדלים אליהם,וגם לזה גדלתי,אני מניח,ככה שבשבוע הבא כשאני אחזור מהבסיס,אני אקנה בכספי היומולדת שלי את הhugo dark blue הותיק שלי.

בנוסף,אוזניות,של סוני,או,אם אני אמצא,אז של פנסוניק,לאיכות מובטחת,שלפחות כשאני אתחיל לרוץ,אז אני אוכל לעשות את זה לצלילי פינק פלויד.

ומשקפי שמש,אבל זה אחרי התרגלות לעדשות.

עד כאן עידכון ה"איך תהפוך לכוסית על,עד סוף הלימודים"

ואהמ.זהו,המוח שלי מרוקן,ואין לי כוח לכלום.

אבל התשה טובה,וכל זה היה נחוץ לי.

תודה לכולכם.

לילה טוב.

מתישהוא במהלך השבוע,דיברתי עם השותפים לחדר,על נושאים כאלו ואחרים,אחד הנושאים שהעלינו,שהוא שצריך לעבוד בשביל להרוויח כסף לקראת החופש הביא אותי למסקנה שהמצב הסוציו אקונומי שלי הוא פשוט הדבר המושלם ביותר שאפשר לבקש.

אני מקבל כסף על זה שאני נמצא בכל ההופעות הכי גדולות ומרשימות וחולי"ות שיש בארץ,בלק איי פיז,רוג'ר ווטרס,פיפטי סנט,סטינג,ועוד ועוד,שעל כולם אני מקבל כסף.

להופעות אחרות,שהן פחות גרנדיוזיות,אני מגיע בתור צלם,ושוב,נכנס בחינם.

אז על מה מוציאים כסף בחופש?הופעות,נסיעות,חברים.

אני לא משלם על הופעות,כמו שנראה לעיל.

על נסיעות אני גם לא משלם,כי אני יכול לבחור לנסוע על מדים,או בטרמפים, או במכונית

ויציאות עם חברים,בשביל זה יש את המשכורת,ואת ההורים.

מושלם,פשוט מושלם.

אתמול היה נהדר,החברה הנכונה,הזמן המתאים,הכל התאים,לא היה ולו דבר אחד שגרם לערב הזה להיות איכשהוא רע,חוץ מהעובדה שהיו חסרים אנשים.לא שתינו מספיק מהשטות הזה דמוי הייגר שמתן הביא,אבל,כל דבר בעיתו.

בערב ניסע להופעה של הפינקאסטים,יהיה כיף,ומחר המשפחה תבוא,יהיה לא כזה כיף,אבל יהיה לי הרבה כסף אחרי זה

שלל יום הולדת עד כה:

-הורים משלמים את הקנס לעיריה ככה שפחות או יותר הם נותנים לי 500 שקל מתנה(ככה אני לא צריך לבזבז את המשכורת הקרובה על זה)

-רותם הביאה לי סוף סוף את האנימלס,שהוא מעולה.

-ליאת שחר(האלילה)הביא את לעולם-לא-עולם,הספר הכה טוב של ניל גיימן,שכשהוא יגיע לארץאני אדאג שהוא יחתום לי עליו.

-דינה אמרה שהיא תקנה לי את הספר החדש שלו שעדין לא תורגם,יגיע מתישהוא בנצח הקרוב

-עומר ומעיין קנו לי פוסטר על וויש:),יתלה מחר ככל הנראה.

-פיל ורוד ופרוותי מדריה,שהדברצ'יק שהחזיק אותו נהרס אז אני לא יכול לשים אותו על הפאלפון.

וזהו,לביינתים.

אני מרוצה.

רציתי לכתוב על טקסים,ומנהגים,אבל זה למועד מאוחר יותר.

אה! קיבלתי הודעה ממנטל,שזה צפוי בערך כמו זוג פגזים חוץ ניוטרוניים יהפכו פתאום לאגרטל פטוניות,וללוויתן זרע נדיר:)

וזהו,אחורי זה,מיקי לישון.

וצריך לחגוג,ואת זה נעשה כיאות ממש בקרוב.

לפני שאני אלך להתקלח ולצאת,אני רוצה לשים פה את הברכה של זרמשוקה,שהיא מוצלחת במיוחד.

פורסם: 25 מאי 2006, חמישי 12:10 am

הרמה במספר שאסור לי להגיד

אני אקדיש ל B5 ולזה שיהיה בהצלחה.

תודה.

הבה נתחיל:)

התחושה הזאת,של ניכור,של זעם,של חוסר התאמה למסגרת המוחית שלי ממשיכה להכות.

זה התחיל..אני חושב שזה התחיל אתמול בערב,בעצם,זה נמשך אולי כל השבוע,ואני פשוט דאגתי להעמיס על עצמי בשביל למנוע מזה לחדור אלי.

כל השבוע הזה הלך לפי תבנית קבועה,לסיים ללמוד,לראות בבילון עד ארוחת ערב,אחרי ארוחת הערב לראות עוד פרק של בבילון,ללכת לחדר כושר,לשעה וחצי של אימון,בערך,לחזור,להתקלח,לראות אולי עוד פרק של בבילון לפני השינה או לראות משהו רנדומלי עם השותפים,ולישון,שינה שהיא לא שינה באמת,גירוד שעות שינה בתוך מיטה צבאית,אני לעולם לא אצליח לישון במרחב הזה כמו שצריך.

ביום רביעי,החדר כושר היה סגור,וכל הסדר היומי שלי השתבש,ואיתו הרבה דברים אחרים כנראה.

בשעה האחרונה בבסיס נפל עלי פרץ של חוסר אכפתיות,וחוסר כוח,שנמשך עד שהגעתי הביתה,הייתי אמור לצאת לירושלים,לפגוש את זרמשוקה ואת זלדיס,ואז לנסוע לתל אביב,בסוף קיבלתי רכב ולא הורשתי לנסוע לירושלים,אז נסעתי למודיעין,למעיין,ואז המשכתי לתל אביב.כל הזמן הזה מקננת בי תחושה שמשהו פה לא בסדר,הסימנים לא נכונים,לרוב,כשאני מרגיש ככה,אני מבטל,נשאר בבית ושהכל ילך לעזאזל,הפעם הייתי חייב,יש דברים שאי אפשר להימנע מהם.נסעתי,וכל הדרך המשיכו ה..מחשבות האלו.בחברת השישייה הנאמנה,אז הכל הלך חלק,חלקית לפחות,כולנו היינו במצב מוזר,עייפות,שביזות,חוסר רצון וחסר היה את הרוח הכללית שמובילה אותנו לרוב,the leck of spirit, זה מה שזה.

ויתרתי על מפקאסט,מעולם,לא קרה עד עכשיו שלא הייתה לי סיבה לא רציונלית להגיע למפקאסט.במיוחד לא מוחית

אז למה?אני רוצה לסגור את עצמי לעולם,זה למה נשארתי בבית היום,למרות העובדה שאבא בסוף לא נסע לערד,אני רוצה לסגור ולא לראות או לשמוע או לדעת,אני רוצה,שידאגו לי,לשם שינוי.

אני רוצה,שאם אני לא נמצא שם,ולא יוצר קשר,אז אולי משהו לא בסדר איתי ואולי צריך לבדוק

אני רוצה..אני לא יודע מה אני רוצה

הראש שלי הרוג,לא פיזית,מוחית,מנטלית,אפילו אפשר להגיד ולגחגח על זה.

משהו במערכת הזאת נשבר,ואני לא יודע מה

פתאום,הרצון שלי למשהו שבוע הבא נעלם,אני רק רוצה,להיות לבד,או לא לבד,אולי זה הבעיה,שנמאס להיות לבד וזה שוב התקופה הזאת שצריך להתמרמר על זה,זה כנראה זה,כי כשאני מתחיל להעלות את זה לכתב אז פתאום זה מנסה להישפך ממני החוצה,זרם של יצרים שקשה לעצור אותם.

אני הפסקתי כל יצירת תקשורת אנושית בתחום הזה,פשוט כלום,אולי אני צריך ללמוד איך להתחיל עם בחורות

אולי אני צריך למצוא אנשים חדשים שלא מכירים אותי.

העבר שלי רודף אותי,תאורית הדחקת היצרים קורסת מסביב כל פעם שיש איזהמשהוא,אולי זה הסיבה,הבישול חסר התועלת והחדשני הזה שצריך להיפסק,להפסיק את זה כאן ועכשיו,זהלא הזמן,לא המקום,ובטוח שזה לא היא,אז למה לטרוח.

סתם חברה נעימה לא יותר מזה

nothing more,nothing less

שבוע הבא יש לי יומולדת,אני מפחד מזה..שישכחו אותו,נאי מפחד מזה,שלא יתקשרו,אני מפחד מזה,שאנשים שאני חושב שאכפת להם ממני,בעצם לא שמים עלי קצוץ.

אני כבר לא יודע מה לחשוב

אני כבר לא ידוע מה להגיד

כל מה שפעם היה כל כך ודאי עכשיו נעלם

אולי כדאי שאני אעלם?

אני מהרהר בכל אלו שפגעתי בהם בלי כוונה.אלו שהיו חשובים לי ונפגעו בתהליך,שלא התייחסתי מספיק,שאני לא מתייחס מספיק,שהם שם בשביל להיות בשבילי ואני לא שם בשביל להיות בשבילם,אז בשביל מה אני טוב בכלל?

בשביל עצמי?להיות טוב לעצמי זה לא נחשב,חלק מהיכולת להיות טוב לעצמך זה להיות טוב לאחרים,זה מה שגורם לך להגשים את עצמך.

אני חושב על כל אלו שפגעתי בהם בכוונה,בכל אלו שרמסתי בשביל להיות מי שאני,בכל האנשים האלו שהחלטתי שהם לא יהיו לידי,בגלל..בגלל שהם לא עוברים את הבחינה הקטנה הזאת בראש,את ההרגשה הזאת שאיתם לא יצא שומדבר.

אני לא מתחרט.

אני פשוט רוצה,מעט שקט נפשי,מיום הולדתי עד יום מותי.

שקט.

ואולי,עכשיו הכל יסתדר,ומחר,אני אראה בבילון שיוריד ממני את המצברוח הזה,או אולי טלויזיה מהממיר החדש בחדר.

ואני אדבר עם אנשים,לא למטרות מרוחקות מסוימות,לא בשביל אינטרסים,פשוט בשביל השיחה,אני לא רוצה כלום.לא צריך כלום

אני באמת צריך בחורה?אולי כן,אולי שי צודק כשהוא אומר שמה שצריך עכשיו זה רומנטיקה(ולא את סמנטיקה),אולי זה באמת מה שצריך,אבל איפה נמצא?

מה עושים?איפה מחפשים,אף פעם לא הייתי טוב בחרא הזה,עונש,כנראה.

נמאס לי.

וימי ראשון,ימי ראשון הפכו לימים המתועבים בשבוע,פעם הם היו נסבלים,שביזות יום א',מובנת לחלוטין,אבל עכשיו,עם המרצה הזה,והדרך הזאת,אני מוצא את זה קשה מתמיד,זה זמנים שאני אומר לעצמי שאני רוצה לפרוש

i want to go home,take off this uniform and leave the show

אבל,הם עוברים,ואחרי זה,המצב משתפר.

נמאס לי לכתוב את זה

אז למי שהגיע עד לכאן,יש בונוס,מזל טוב

יש לי יומולדת שבוע הבא,חוץ מזה שאני אשמח וארצה טלפונים מכל כדור הארץ ואחותו החל מ12 בלילה בין רביעי לחמישי(ו..בהנחה ואני לא אצא ביום רביעי,אז שלא יהיה בין חמש וחצי לשבע וחצי בבוקר,כי אני מתכונן למסדר כנראה,ובין אחת עשרה וחצי לאחד,כי זה שיעור עם המפקד גף)

אני גם ילד חומרני,שרוצה מתנות.

אז,ויש ליסט,התחלתי.

*דיסקים אל פינק פלויד(חוץ מ:החומה,דארק סייד,וויש יו וור היר ואנימלס)

*שרשרת חדשה בשביל התליון הישן.

*דיסקים,באופן כללי,של להקות מגניבות שאני עשוי לאהוב,לפי דעתכם(שזה כמובן,בהנחה ואתם מכירים אותי מספיק טוב בשביל להניח על סגנון המוזיקה שלי)

*ויסקי,גלנפידיך,בן 19(אהא,בחלומות הפרועים שלי,אבל תמיד אפשר לאסוף מספיק אנשים בשביל זה)

*דברים שאתם חושבים שתואמים אותי,הכוונה,דברים שאתם חושבים שאני אתלהב מהם

*גאג'דטים(אבל מוי מגניבים,יו נואו)

*יהיר,אבל פוסטים בבלוגים שלכם(אם יש לכם)שתכתבו עלי,תודה:)

*כסף,כן,כסף יכול להיות נחמד.

*ספרים,ספרי פנטזיה ומד"ב בעיקר(של ניל גיימן[חוץ מאלים אמריקאים],לדוגמא,או שיר של אש וקרח של מרטין,נו,אתם יודעים מה אני אוהב)

*עוד כרטיס זיכרון למצלמה

*מצלמה?

*סדרות(החל מג'וש ווידונים למיניהם,בבילונים וסטארטרקים,וכלה באנימה)

אהמ,לא יודע,לא עולים לי דברים לראש,אבל זה ביינתים

(ואם יש מישהי שמוכנה להקריב את עצמה למספיק זמן,אז גם חברה,יכול להיות נחמד.)

ו..כי זה חשוב,לסקאי יש היום יומולדת,

סקאי גדולה ממני בחמישה ימים,אבל יש לי רישיון לפניה,חה חה:)

סתם,יומולדת שמח יקירה,ובגלל שאני יודע שאת קוראת את זה,אז אין לי מה לדאוג.

אוהב אותך נורא(ובגלל שלך יש המון זמן פנוי,אז כשיש לך מכונית,את צריכה להגיע לסביבת הטכני,זה רק הוגן,את יודעת)