לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.Revolution Begins



Avatarכינוי:  ~StarChild~

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2011    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2011

ההטרדה המינית שעברתי, נהג המונית הטיפש, והדור של היום. ממש סיפור חיי.


אתמול יצאתי עם חברים בלילה,

חזרתי ב-4 בבוקר במונית עם חברה.

היא מדברת על זה שלא היה לה מישהו כבר חודש (!), ועכשיו היא מאושרת שיש לה.

ואני אמרתי-

"זה שטויות. אני בסטוצים כבר שנתיים בערך. בלי קשר רציני. וכיף לי. והנה עכשיו יש לי חבר, ואני פסדר.."

ככה הכל התחיל.

והנהג -

החליט להתערב.

"סטוצים?! בת כמה את עכשיו ? "

"16."

"פייי, איך שהדור של היום הידרדר."

 

ואז, התעצבנתי, אמרתי שזה לא הופך אותי לשרמוטה.

וחירטטתי עד עמקי נשמתי.

מסבנת את עצמי בשקרים - שאני דיי מאמינה להם.

הוא אמר שיש "סטוצים" ויש "סטוצים".

ושאם אני מתכוונת לנשיקה בלחי,זה לא סטוץ.

ואמרתי כמה משפטים, והוא דפק לי מבטים של שרמוטה כבייכול.

 

הוא היה ממש צעיר יחסית לכל הנהגי מוניות שאני ראיתי.

והוא מדבר על הדור שלנו.

הדור -

שהמבוגרים הביאו אותנו אליו.

שאנחנו יצרנו אותו בזכותם.

 

לא כל אחת היום שמוצצת, שמקיימת יחסי מין,

או כל דבר אחר היא שרמוטה.

לפעמים - זה קצת מעבר.

 

ולמה אני התחלתי עם כל זה?

כי לפני שנתיים, הטרידו אותי מינית.

"אנסו" - זה מילה חזקה מדיי..

היינו יום אחד בים כל החברים, כולם הלכו, אני והוא נשארנו,

תפסתי ממנו אחד הידידים הטובים שלי.

והוא פשוט הכריח אותי לעשות לו ביד, נגע לי בציצי ועוד שטויות,

באמצע החוף. אפאחד לא היה בסביבה.

ילדה בכיתה ח', שבחיים שלה לא ידעה בכלל מה זה זין,

אפילו לא הייתי חושבת על דברים כאלה.

אני לא דתייה או משהו, אבל עד כיתה ח' בחיים לא נגעתי במחשוף. בקושי עם שורטים הלכתי.

הכי תמימה, הכי צנועה, הכי אני.

אז בכיתי, ולא הזיז לו , להפך, הוא נהנה.

והשתמש גם בכוח, הפיל אותי, כדי שאני לא אקום ואברח.

 

ומאז, אני פשוט זרקתי זין.

החלטתי לעשות מה שבא לי עם בנים,

רק כדי לשכוח את אותה הטראומה.

"כבר עברתי את זה. אז מה אכפת לי לעשות שטויות עכשיו."

 

אני רואה אותו מאז יותר מפעמיים בשבוע, ולפעמים בגלל שאנחנו ליד כולם,

הוא אפילו מחבק אותי ואומר שלום כרגיל.

ואני עדיין תקועה עם החוויה הזאתי,

שלא סיפרתי שנתיים, ורק השנה סיפרתי לכמה ידידים וחברות.

 

נהג מונית יקר -

אני בטוחה שאתה לא קורא את זה.

אבל הדור שלנו, נהייה חרא,

בגלל חברים שלך ואנשים רעים שמצויים

בכל הסביבה הדפוקה שלנו.

אותם בנים, שאונסים בנות,

ושפוגעים בהן.

ובנות, שמחליטות להיות שרמוטות. יש להן סיבה.

גם אם זה כי הן לא מקבלות צומי בבית,

או כי החבר זרק אותן והן צריכות להתפרק קצת.

יש לבנות של היום סיבה.

 

הדור שלנו עקום-

כי זה מה שאתם הבאתם עלינו.

תפסיקו להאשים אותנו.

 

ואני גאה להיות חלק מהדור הזה.

 

אשמח אם תמליצו ותגיבו, דעתכם על הדור של היום,

על הבנות של היום, הבנים של היום, או אפילו על נהגי המוניות.

ובנות יקרות, אם מישהי עברה חוויה, אתן גם מוזמנות לשתף ♥.

 

 

**********  

 

~StarChild~

 

נכתב על ידי ~StarChild~ , 20/8/2011 17:53   בקטגוריות הטרדה מינית, אהבה ויחסים, אקטואליה  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



את זאת שהכנסת אותי לבלאגן הזה.


שנה-שנתיים,

שאת התחלת לדבר איתי על המשקל שלך,

ועל כל הפעמים שאת יורדת במשקל,

ואני כמובן תמכתי,

כי רזון זה יפה. או זאת לפחות הדעה שלי.

ואז את הגעת לתת משקל,

וניסית לצאת מהמצב (ובסוף יצאת.),

ותמיד גרמת לי להרגיש שאני אשמה בזה,

שאני הבאתי אותך למצב הזה כי תמכתי בך.

 

אז בואי תראי את הסוויצ' בעלילה -

את גם הכנסת אותי בדיוק לאותו מצב.

אני לא כותבת על זה בישרא, כי זה מעודד אחרות,

אבל היו לי פה כמה פוסטים שציינתי מה המשקל שלי
(כי זה דיי לא יוצא לי מהמוח.) ,

היו ימים שהרעבתי ת'עצמי, ועשיתי צומות,

ובחצי שנה האחרונה, זה התחזק.

תמיד סבלתי מהפרעות אכילה, רק בשנתיים האלה נהייתי מודעת להן.

לבולמוסים הענקיים שאני עוברת, פשוט זוללת את כל מה שבדרכי.

ולשנאה כשמסתכלים לי בצלחת, ומאיצים בי לאכול.

או שכשיש לי משהו בצלחת, אני תמיד אוכל.
תמיד משאירה צלחת ריקה,
גם אם אני שבעה, וגם אם כואבת לי הבטן.
תמיד צלחת ריקה. כי ככה אמא חינכה.

אני כותבת מסמך ב-WORD,

עם רקע ורוד, בדיוק כמו של הבלוג,

מעדכנת כל יום כמה אכלתי, כמה ספורט עשיתי, משקל עדכני וכו'.

"יומן אכילה".

 

כי נמאס לי להיות שמנה.

אולי המשקל שלי לא מראה את זה,

אבל אני כבר יותר מ-3 שנים, שכל פעם כשאני לא לבד,
אני פשוט מכניסה את הבטן.

התרגלתי להיות 24 שעות עם בטן בפנים, בלי שזה יזיז לי בכלל.

יש מקומות שאני יותר רזה בהם בגוף. אבל הכרס הזה מגעיל אותי פשוט.

והירכייייים הצפופים האלה.

לא חסר מקומות שהפסקתי לאהוב בעצמי ממזמן.

 

מקווה שאני אוכל לחזור להיות בערך כמו פעם, הרבה יותר רזה מעכשיו.

 

אה, ואני הכי אהייה מאוכזבת,

אם אני אדע שאת ממשיכה לקרוא לי בבלוג.

 

 

hipbonesandheartache:

another one of my favorites..

 

שיר אדיר, שמסתבר שגדלתי עליו מאז שאני קטנה,

והמילים בול מתאימות לרגע הזה.

 

 

 

Radiohead - Creep

 

When you were here before
Couldn't look you in the eye
You're just like an angel
Your skin makes me cry

You float like a feather
In a beautiful world
I wish I was special
You're so fucking special

But I'm a creep, I'm a weirdo
What the hell am I doing here?
I don't belong here

I don't care if it hurts
I want to have control
I want a perfect body
I want a perfect soul

I want you to notice
When I'm not around
You're so fucking special
I wish I was special

But I'm a creep, I'm a weirdo
What the hell am I doing here?
I don't belong here

She's running out the door
She's running
She run, run, run, run
Run

Whatever makes you happy
Whatever you want
You're so fucking special
I wish I was special

But I'm a creep, I'm a weirdo
What the hell am I doing here?
I don't belong here
I don't belong here

 

 

ובזמן האחרון, הפוסטים שלי נורא נורא דיכאוניים,

אז כבר שיניתי את הרקע, ובקרוב אני אשנה את כל העיצוב,

למשהו קצת יותר קייצי, וקצת יותר משמח :)

אולי לפחות כלפי חוץ אני אראה מאושרת.

  

 

**********  

 

~StarChild~

 

נכתב על ידי ~StarChild~ , 2/8/2011 20:36   בקטגוריות הפרעות אכילה, פסימי  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,596
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~StarChild~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~StarChild~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)