לא כועסת - מאוכזבת, צריכים לדעת לעשות דברים בצורה נכונה.
גליתי, ואני ימשיך לקרוא לך ככה,
אני לא כועסת אליך, תביני, אני מודע שאמתי לך להתנתק, אבל אל במובנים האלה.
אני במאת רוצה שיהיה לך טוב שתפסיקי לבכות שתביני שאין מה לעשות את עזבת את כבר לא פה, אבל את תמיד חלק מאיתנו. 3>
הדמות שלך יכולולתץ להיות רק מאושר שיש לך אותנו גם מרחוק, אז באמת את יכולה לשוח הודעה ולדבר רגיל, אבל בלי בכי בלי כאב בלי כאב , רק עםאהבה ושמחה.
וגעגועה ... אבל ידיע שניפגש עוד, 3>
רגשות.
אהבה - "אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, בעל-חיים או חפץ כלשהו. במקרה של אהבה לחפץ קיים עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן."
כל מי שאומרים אל אהבה זה נכון, שהיא כואבת, שהיא מדהימה, שהיא מחממת את הלב, נותנת הרגשה טובה.
כל הרגשות האלה בפנים ולא תמיד מצליחים לצאת החוצה, להגשים תצמם.
ללכת ברחוב עם האהבה שלך שיש חושך שקר שרוצים רק חיבוק אחרון וזהו לשכוח מהכל, מביני את האהבה יותר ויותר חזק וכמה טוב היא עושה אל הלב. כל היום הגעגועה היה לראות את האהבה שלך זה הורג אותך מבפנים אוכל אותך לאט לאט ובסוף אם לא רואים את האהבה שלך ולא מרגישים פיזית או נפשית מתפרקים - וזה כואב, מאכזב, מכעיס, משפיל (לפעמים) ובעיקר פוגע, מחזיק את הלב חזר ולא נותן לו ליפול אבל לאט לאט כבר קשה ללב והוא נופל ומת, ואחרי המוות אין יותר חיים, 3\>
הדחקה
אני לא בנאדם מדחיק, אני מוציאה כל מה שבראש שלי ואומר הכל, כל דבר מנסה לפתור וללמוד מטעויות,
אבל ההדחקה הכי חזקה שלי היא ההדחקה לאמא שלי,
אני לא אוהבת אותה, וכן היא אמא שלי היא הכל בשבילי ובלה בלה בלה.. ואל גיבו אל ז כי אין מה לעשות,
גדלתי בבית עם שני אחים גדולים ב12 ו10 שנים ממני, שאמרו לי הכל אל אמא מגיל קטן, אני ידועת הכל אלה, כמה שהיא צבועה, וקונה אותנו, מציקה, חופרת ועוד כלכך הרבה דברים.
ולכו תגידו "אבל היא גם נותנת לך" נכון היא נותנת, כי אני מדחיקה את הרע שסיפרו לי אלה , מנצלחת אותה טוב טוב נחמדה אלה ומאחורי הגב מקללת, הכל בשביל קצט כסף או בגדים, שתיקח אותי מבצפר הביתה, שתיקח אותי לחברות, שתביא לי דדברים שתיהיה נחמדה אולי טיפה, וזה מה שהיא יכולה. אל תגידו שהז מהאהבה, כי זה לא.
היא יודעת כמה אני מדחיקה אותה. אני נשארת בבית הזה איתה כל יום, שני האחים שלי כבר עזבו, ואני באה מיד אחריהם.
שינוי.
בפוסט הראשון החודש אם אני לא טועה כתבתי אל עצמי, אל התדמית והראשם שנוצר אלי, (אני ילדה קטנה ולא בוגרת..)
בכל מיקהר אחרי שהראתי לכמון אנשים תפוסט הזה ואחרי תגובות ושיחות ארוכות הגעתי למסקנה,
כמה שהשתנתי (ולטובה) תמיד יש לאין להשתפר ומכל טעות לומדים, ולמדתי מכל טעות שעשיתי בדרך.
חשוב לי לדעת אם באמת הצחלתי למלא בקשות וטענו היו.
-
אני אוהבת אותכן, ותודה אל הכל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
