בבוקר לא הלכתי לבצפר, היה קשה לי לנשום.
אבא אמר לי להשאר לישון אז נשארתי,
עכשיו אבא ואמא ישבו בסלון וראו טלויזיה באתי אלהם אמרתי לאמא שאני יוצאת לקניון ואחרי זה הולכת לחברה,
אמא אפילו לא הספיקה להגיד בסדר תהני ואבא אומר "לא"
בחיים הוא לא אמר לי לא, אפעם , בחיים שלי.
תמיד קונה לי תמיד מביא לי קונה לי לוקח אותי לכל מקום,
וכל זה בגלל שלא הרגשתי טוב בבוקר.
חברה שלי באה מעיר אחרת עד לפה עם חברות שלה, לא ראיתי אותה כלכך הרבה זמן כלכך באלי ללכת לראות אותה, כלכך באלי,
אבל אני לא מסוגלת ללכת לדבר איתו עם אבא, פשוט לא מסוגלת. הוא בנאדם סגור כזה ויש מין לחץ שאני אומדת מולו, נכון הוא אבא שלי ואני אמורה לאהוב אותו והכל ולהיות הכי חופשיה אבל זה כלכך לא ככה, הוא סגור וגם שחברות שלי בבית הוא לא מוציא מילה כאילו כלום, אילם.
אבל לא, הוא מדברת אבל לא כמו שאני רגילה הוא שקט כזה לא מדברת הרבה , בנאדם שאותי אישית מכעיס לפעמים,
ולפעמים גם מרחק , ולא נותן לי הרגשה להתכרב אליו, אני לא יודעת... אולי זה בראש שלי, אבל מסתבר שגם אצל אחותי זה ככה,
יכולים לשבת איתו שעתיים באוטו ולא יצא מילה. אולי זה אצלי, אבל ככה אני מרגישה חסומה ולא מסוגלת לדבר לידו.
עריכה:
אתמול בלילה השארתי תדלת פתוחה לא סגרתי אותה כמו תמיד,
אחרי כמה דקות במיטה נרדמתי , אחרי כמה דקות קמתי מצאקות - שלהם.
הם התעצבנו אחד אל השני אז הקשבתי,
את האמת שהוא כלכך צודק, כלכך היה באלי לקום מהמיטה ללכת לחדר שלהם לצרוח להם שפסיקו כבר !
ולחזור לישון. אבל לא .. אני המשכתי לישון, לפחות ניסיתי . לקח לי המון זמן אבל בסוף הצחלתי להרדם.
וזה היה הלילה שלי, נרדמתי לקולות הריבים שלהם.
(תגיבו בפוסט למתה.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
