שנה, ולא אותו דבר. בלעדיך!
בלי החיבוק,
בלי בצחוק,
בלי הכאב,
בלי הפחד,
בלי התמיכה,
בלי החיזוק,
בלי הנשיקה,
בלי העזרה,
בלי האהבה,
בלי האושר,
בלי הכנות,
בלי האמת,
בלי גלית.
אותה שנה שעשתה שינוי בחיים שלי, שינוי עצום מכל כיון,
ואחד הכיונים החשובים זאת היית את, גלית.
שמספר חודשים ידענו שיום יבוא ונדע מה באמת קורה אלהם, אם את טטוסי לארגנטינה, תשארי בארץ, תתחרטי תחשבי תחליטי. גם לך לא קל, ואני באמת יודעת כמה זה קשה להתחיל שוב מחדש.
אותם פחדים ואותו כאב, אבל עם זאת יש גם דברים חיובים, הכרום עם אנשים, משפחהף מקומות חדשים, זכרונות.
אני יודעת שאת מתגעגעת וגם אם תגידי שלא, את משקרת.
בך ובי יש משהו, משהו גדול ! עוד נגשית את החלומות שלנו ביחד, ועוד נפגש, עוד יש תקווה ליום אחד של חיבוק ועוד נשיקה, אפילו לחמש דקות קצרות שגם בהן יהיה המון בכי ואהבה.
אני אוהבת אותך. 3>
נתחיל מיזאת גלית,
בכיתה ה' הייתי בשומר הצעיר (חחח, כזה שווה דווקא.) ויצאנו לקיצת (טיול בחופש הגדול) ופגשתי ילדה מבצפר אחר, גלית.
לא התחברנו ממש אבל הינו בסדר, בכיתה ז' ביום גיבוש אני רואה אותי גלית רואה אותי ולא היה משהו מיוחד.
בוף ז' התחברנו, ישבנו ביחד בכיתה התחלנו לבוא אחת לשניה לצאת. נחמד, אחרי כמה חודשים אבא של גלית קיבל עבודה בחול, בארגנטינה. (גלית נולדה שם ועלתה לארץ בגיל מוקדם) כך התגלגלו הדברים וכמה חודשים היינו כולנו מבולבלות מה יקרא, אם גלית טטוס או לא. ובסוף אחרי מספר חדושים לא קלים ידענו את זה, גלית טסה.
מספר שבועות אחרי גלית היתה על מטוס לארגנטינה.
ב28.10.2007 יום ראשון. מיד חרי בצפר הלכנו כמה ילדים לבית של גלית, להפרד.
ישבנו באותו בית שלא נראה יותר , הבית הזה עם האוירה של הצחוקים והכייף, ישבנו בחדר של אחיה (יוני) צחקנו מעט, הצטלמנו (גלית ואני לא הצטלמנו, לא אהבתי להצטלם באותה תקופה.) אחרי כמה זמן ירדנו למתה למונית שגלית היתה צריכה לעלות אלה ליסוע לשדה תעופה, ירדנו במעלית, היה כלכך מוזר, הדמעות היו בעינים רק מכחות לצאת. היינו למתה גלית חיבקה אותנו חזק והתחלנו לבכות. ידענו שזה הסוף שמיפה אנחנו ביחד אבל לבד, וגלית.. היא באמת מתחילה הכל מחדש, לבד.
גלית עלתה על המונית ואנחנו נשארנו לשבת, בכינו, הינו שעתיים בערך מתחת לבית גלית. אחרי שעתים חזרנו הביתה, בבלי גדול עצב רב. בשנה הזאת היו ריבים היו דבירם שמחים, היה הרבה הרבה שינוי. והשינוי הגדול יתחיל ועוד לא נגמר...
מלח דמעותייך
ביצוע: משה פרץ
מילים ולחן: משה פרץ
זה היה לפני שנה
הותרת רק מנגינה של עצב
התמונות תמיד חוזרות
בראשי הן מטיילות
אין מנוח
אמרתי לך אז פעם
תהיי שלי עכשיו
אמרת לי לא יודעת
עכשיו אני לבד
ובליבי הכל נתת מלח דמעותייך
יבוא היום בוא אהיה מאושר
שיהיה חיוך על פנייך
יש בי עוד תקווה
שיום יבוא עוד ניפגש
את לא יודעת עד כמה
עמוקה בזכרוני המחשבה
אומרים שיש גורל
אז איפה הוא אצלנו
אומרים גם יש גלגל
תסתובב כבר לצדנו
חייכי אליי כמו פעם
הרימי את ראשך
נסי את זה רק עוד פעם
נתאחד ונתגבר
ובליבי הכל נתת...
יש בי חלק שרוצה שתלך, שתעלם שלא תחזור.
יש בי חלק שרק אומר שהוא אוהב, אותך אותך בכל מצב.
ויש בי חלד שפשוט אוהב.
אוהב את החיוך אוהב את המבט את העינים את השפתים, את הכל.
אוהבת אותך.
ויש בי חלק שרק רוצה לשכוח אותך,
לשכוח שאתה קיים ונמצא בסביבה.
ולמה אני רואה אותך כלכך הרבה בזמן האחרון?
אני מחפשת אותך או אתה בא לבד,
ומה קרה, פתאום יש בננו משהו פתאום קורה,
אתה שונה ואתה מיוחד ויש בך משהו אחר.
ואני אוהבת אותך כבר שנה שבע חודשים וחמישה ימים.
וזה פטתי וזה דפוק, אבל אני אוהבת אותך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
