זה הולך להיות פוסט קצר, כי אני קצת שחוקה מעייפות.
היום בבוקר חשבתי לי שעל כל חלום שמתגשם יש כמה עשרות שחדלים להתקיים.
ובדרך חזור חשבתי שאני מוקפת באנשים מיוחדים שמשאירים אצלי חותם עד יום מותי. גם אם הם עצמם היו אצלי לכמה דקות או לכמה שנים.
התגעגעתי קצת להרגיש משהו.
תמיד פחדתי לההפך לאפטית, חסרת רגש לחלוטין. אבל התגעגעתי ללבכות מרוב רגש שהוא לא כעס או עצבים. התגעגעתי ללבכות מהתרגשות. ללהרגיש בפנים,להתפעם, בחלל בית החזה שמשהו באמת צובט.משהו ממכר, גם אם זה משמחה וגם אם זה מעצב.
"ישבתי ציירתי טלוויזיה קצת חברים. לא משהו מיוחד. בא לי פשוט קצת לצאת מהשגרה. זו הכוונה של נתקעתי :)".
"אהא, המממ אפשר להוציא אותך מהשגרה וגם לקרוא לזה דייט אבל תלוי מתי את פנויה בין ראשון לשלישי."
ובלי שום קשר,
אני ממש לא זוכרת איך זה כשמישהו רוצה אותי ומשקיע בשבילי. פתאום הבנתי *שוב פעם בחיים* שאני רגילה כל כך, כל כך לתת מעצמי שאני שוכחת לקבל, וזה לא ממש מפריע לי, אבל נורא בא לי להרגיש "מלכה" ליום אחד. וזה בגרשיים כי אני לא צריכה כתר או שמלת קצפת בשביל זה. אני צריכה יחס של נתינה שלשם שינוי יופעל כלפיי.
באמת שכבר שכחתי.
הגוף שלי כואב כל כך. אני לפני מחזור ושוב יש לי כאבים נוראיים בצד אחד של הבטן התחתונה. זה הגיע לכדי כמעט צליעה וסבל עם כל צעד וכל מדרגה.
זה קדם מחזור ממש ברוטלי! אני לא האמנתי שזה יכול להגיע לרמה כזו של כאב ומוגבלות ולהיחשב רגיל!
בכל מקרה החלומות של היום:
-כרית חמה מתחת לשמיכת פוך.
-מסאז בגב הדואב שלי.
-יחס נותן כלפי.
-ושינה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה