לא כתבתי פה מתחילת השבוע. תמיד אחרי הפסקה ארוכה אני כאילו שוכחת איך לכתוב פה. איפה אני אמורה להתחיל, מה אני אמורה לכתוב, איך אני אמורה לעשות את זה..
באמת שהחיים שלי כל כך משעממים! אני מרגישה כמו חלק מבית בפרברי העיר הקטנה שלי, חיה חיים בורגניים ומשעממים כמו כולם. המחשבה הזו כל כך מדכאת. היום שלי נראה ככה: המון עבודה בהתנדבות ומעט, כל כך מעט, בית וחיים. באמת שהשבוע חזרתי כמעט כל יום בעשר, מלבד שני וחמישי שחזרתי בשמונה. וזה לא נותן לי כמעט בכלל זמן לעצמי. אני חוזרת הביתה מתקלחת אוכלת *באחת עשרה בלילה ארוחת ערב!* ונופלת שדודה על המיטה בלי כוח להזיז אפילו אצבע.
זה לא שאני מסופקת ממה שאני עושה בצבא, אבל כל הזמן אני מנסה להחליק את זה. לפעמים בא המלשב הזה שאני מתחברת אליו וגורם לי לומר "וואלה, בשביל אנשים כאלה התפקיד שלי שווה משהו" אבל מלשב כזה לא היה לי כבר המון זמן!.לא בא לי להתלונן על התפקיד. החלטתי להחליק כל מה שהולך שם. ביום שני הלכתי ליום הולדת של הידיד שהחצי השחור שלי הכירה לי. לפי מה שהתרשמתי ממנו הוא נראה אדם עם לב טוב וג'נטלמן אמיתי. הוא כן השאיר לי טעם של עוד. אבל הבעיה הקטנטנה זה שמאז הוא לא יצר איתי קשר בכלל. זה קצת גורם לי לחשוב אולי לא מצאתי חן בעיניו. בכלל, הייתי יותר שקטה כזו וביישנית, כי ככה אני במפגשים ראשונים. בנוסף, אני טובה הרבה יותר אחד על אחד מאשר בקבוצה גדולה. עם זאת דווקא ראיתי שהוא כן התעניין בי ושאל שאלות וניסה להכניס אותי לנושאי השיחה. כן דיברתי ולקראת הסוף התחלתי להיפתח יותר.
אני יודעת שזה ישמע מצחיק, אבל לפני שבוע הוא הזמין אותי לדייט בשבוע הבא *היציאות שלו בצבא לא משהו בכלל*. זה דיי מבלבל. אבל כנראה שאם לקראת המועד הוא לא ישאל מה קורה עם זה אני אניח לעניין. אני יודעת שזה יישמע מפונק, אבל בא לי שיתחילו איתי ולא בא לי להתחיל עם אחרים. אתם כבר יודעים שאין לי בעיה של אומץ בקטעים האלה, וזה לא כי אני מפחדת, אני פשוט לא רוצה.
ובכל מקרה, אני לא יודעת מה הכוונות שלו, ואולי זה מה שתמיד מבלבל בהיכרויות התחלתיות כאלה. יכול להיות שלא מצאתי חן בעינייו, יכול להיות שדווקא כן אבל הוא רוצה לקחת את זה באיזי, יכול להיות שאחרי שהוא ראה אותי יש לו פחות אומץ, יכול להיות שהוא חשב שאני לא מעוניינת ויכול להיות שפשוט לא היה לו בכלל זמן והיה לו שבוע מטורף ועמוס. הנה כבר שלפתי מהראש חמש אפשרויות שונות, ויש עוד שלל עצום. כך שפשוט אניח לזה ואקח את הדברים בקלילות
משהו בסוף השבוע הזה עושה לי מצב רוח קצת ירוד. אולי זה התסמיני מחזור שאני סובלת מהם מיום ראשון ועד עכשיו *ועדיין אין מחזור !!* או שזה סתם כי אני מרגישה בנאלית ורגילה כל כך כרגע.
אוך! אניכל כך שלומיאלית. אתמול באמצע אימות איכשהו העט הכבד שהחזקתי נתקע במקלדת התגלגל באוויר ופגע ישירות בעין שלי! היא התחילה לדמוע קצת ועכשיו היא אדומה במקום שהעט פגע בו וכואב לי- כמו סימן כחול רק שזה אדום וזה בעין. דמט -__-"
עריכה: 16:31
אוך, מה זה הגשם הזה?! מאחת אני כבר רוצה ללכת ברגל, ויורד גשם באותו החוזק, בלי הפסקה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
