"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

כמעט תשע עכשיו, עוד לא ארגנתי את התיק לשבוע אבל לא נורא אני רק אדחוף כמה בגדים, גופיות, לבנים והכל יהיה בסדר. היה לי סופ"ש באמת ממלא. הזמן אומנם עבר לי קצת מהר מידי אבל לא הייתי הרבה בבית ולא התבוססתי יותר מידי בהרגשות.

אפשר לומר שהחיים שלי נהדרים. באמת מה חסר לי? יש לי חברות טובות שאני אוהבת והן תומכות בי והן באמת תמיד שם בשבילי. יש לי חברות לשם הנאה שאני אוהבת והן אוהבת אותי. יש לי כסף לחיות: אני אמנם לא רוטשילד אבל רמת החיים שאני חיה בה היא מעל הממוצע, יש לי כסף להנאות של החיים יש לי אוכל, בגדים, אני יוצאת למסעדות, לסרטים. אני תורמת מעצמי המון למדינה בה אני חיה ע"י שירות יומיומי בצבא וקביעת הנתונים של כל אחד ואחד מהאנשים שנכנסים לצבא. יש לי משפחה אוהבת ותומכת, שלמרות שלפעמים הם קצת מרגיזים הם באמת שם בשבילי בכל דבר.

אז מה יש לי? אין לי שום סיבה להרגיש רע. מלבד אולי שאני לפני היום הזה בחודש. כן זה הגיוני ממש. אני נהפכת לרכיכה בוכיה שכזו שפתאום החיים לא נראים לה. בוחרת להתבוסס בעצבות.

ביום שבת העברתי ערב נחמד בחיק אחותי וחברה שלה. קמתי בתשע בבוקר בנינוחות והייתי ממש שמחה. היה ניחוח אביבי באוויר של חופש והרגשה מעולה. בחרתי ללכת ברגל לקוסמטיקאית, עם שמש בעיניים ומוסיקה באוזניים, ממש כמו בימי התיכון, לפני שהיה לי רישיון. היה נחמד, הטיפול לא היה נוראי, ואפילו יצאתי עם פנים לא כל כך אדומות. חזרתי הביתה גם בשמש האביבית, ונסעתי לפגישה עם חברה שטסה היום לניו זילנד ועוד חברה. דיברנו מלא זמן עם כוס קפה וחצי כריך. באיזשהו שלב גם הזלתי כמה דמעות בבית קפה, כי דיברנו מלא על הצבא וזה עשה לי רע כי שוב הרגשתי חוסר ביטחון. והבנתי שיש הרבה דברים שגורמים לי לחוסר הזה.

בלשכה אני עם בנות באמת חכמות ואיכותיות ואני מרגישה פחות. אני גם לא מקבלת פידבקים חיוביים והמוטיבציה שלי שואפת לאפס. בנוסף המבחנים המטומטמים האלה ערערו לי את הביטחון. אז אני מרגישה פחות טובה מקצועית ופחות חכמה ואיכותית.

לא היה לי אף אחד כבר מליון שנה בערך. בקושי מתחילים איתי ואני גם בקושי יוצאת אז זה בא ביחס ישיר. אין לי הרבה פעמים את הדחף לצאת, מרגישה שזו פחות אני. אז אני מרגישה לא מספיק מושכת ולא מספיק מסקרנת.

העלתי מליוני קילוגרמים בשנה וחצי האחרונות ועליתי במידה- שתיים. החברה שנפגשתי איתה, יש לה גוף מהמם. טיילנו לנו בקניון והיא ראתה חולצה יפה וביקשה למדוד. המוכרת הורידה את החולצה מהבובה, החברה שלי מדדה וזה היה מושלם עליה. אני ראיתי שם שמלה חלומית שכזו, ורודה עם תחרה לבנה ופרפרים פזורים עליה, עם סרט שחור לקשירה מאחורה. ואפילו היה כתוב עליה "PANDA" איפה שהמידה. טוב השמלה נועדה בשבילי. ניסיתי למדוד והיא אפילו לא נסגרה עלי. אז אני מרגישה פחות יפה.

אז אין פלא שהביטחון העצמי שלי נפגע ושהוא ירד. אני כל הזמן מוצאת את עצמי מקנאה וזה מרתיח אותי. כאילו, תעשי עם עצמך משהו במקום לקנא. זה יותר יעיל. אז מהראשון באפריל- חדר כושר, להחזיר לעצמי את הביטחון העצמי. ומבחינה מקצועית אני לא יודעת מה לעשות. אני פשוט הדבר הכי אדיש בעולם כשאני בלשכה. פעם ראשונה שאני מרגישה שבניתי סביבי חומה רגשית. שאפילו פה בבלוג אני כותבת פחות כי כבר פחות בא לי. פחות בא לי לשתף מעצמי, מרגישה שאין כל כך מה. ישבתי עם ידיד מהלשכה ביום חמישי ועשינו עבודות קטנות כאלה ודיברנו. הוא משתף אותי כל הזמן בדברים שעברו עליו. כל מיני חוויות מבית הספר, מהחברים מהאקסיות. ואז הוא אמר "סוחרת, ספרי לי משהו עליך שאני לא יודע" חשבתי ולא ידעתי מה לענות. הרגשתי כמו המעפנים האלה, שאין להם מה לשתף באמת. נלחצתי פתאום מעצם השאלה וזה נגמר בזה שהמשכנו לדבר ולא שיתפתי בכלום.

אני פשוט לא מסכימה לעצמי להעמיק במחשבות חוסר הביטחון אבל מידי פעם קופצות לי כמה מחשבות כמו "התכונות בגבר שאת מחפשת לא באמת יתאימו לך. כי הבנאדם שאני אמצא עם התכונות האלה לא באמת ירצה אותי" " אני כלום". מחשבה מטופשת, אני מודעת לעניין. אבל ידוע שרגש והגיון לא באמת הולכים יד ביד. ואני כועסת על עצמי שאני ככה.

אחרי הפגישה עם החברות נסעתי לעוד חברה טובה שלא ראיתי שבועיים בגלל הצבא. והייתי אצלה עצובה. היא עודדה אותי קצת ושמענו QUEEN וצבענו פרחים בצבעי מים על הקירות. הגעתי הביתה לכמה דקות והלכתי לבייביסיטר אצל בן דוד של, שם כרגיל ראיתי חצי עונה של סקס והעיר הגדולה שעשה לי טוב.

קבעתי לטייל עם בן דוד שלי בבוקר ולכן שוב קמתי מוקדם. נסענו לחוף הים והלכנו שם עם לונגי. היה כיף לספוג קצת שמש. אני אוהבת ומתגעגעת אליה המון. אפילו הייתי עם גופיה היום והיה לי נעים כל כך. היו המון צדפות על החוף ואני ובן דוד שלי אספנו את המיוחדות. ובין מליוני צדפות מצאתי לי כמה מיוחדות ואושר אחד קטן. נהנתי מהעיסוק הזה ואני אעשה אותו שוב.

צילמתי גם הרבה ואולי אני אעלה יותר מאוחר או בשבוע הבא כשאני אחזור.

חזרתי הביתה לכמה שעות ויצאתי להליכה, שוב עם בן דוד שלי. מסתבר שהמסלול שנהגתי לעשות תמיד הוא שמונה קילומטר, והלכנו אותו. ממש בתחילת המסלול, כמו שלומיאלית אמיתית, פספסתי את המדרכה ברגל ימין ונפלתי, חצי על הכביש חצי על המדרכה, על רגל שמאל. ירד לי דם ושרף לי ממש. זו גם הברך שהיו לי בה מים ואני מקווה שהמכה הזו תסתיים בשפשוף הזה ולא בעוד קצת מים.

אוך יש לי עוד לסדר את התיק ומתחיל להיות מאוחר. ובמקום לחזור מקוצרת החלטתי לקחת את הרכבת הכי מוקדמת בבוקר. אז הלכתי לארגן את הדברים. ואני מקווה שאני אמצא מה לעשות עם עצמי ועם החיים שלי ועם הביטחון שלי.

לילה טוב.

אה, כן, והחלטתי לקנות מחשב נייד מהכסף שלי. אני אקנה כבר משהו טוב ולכן זו השקעה כספית. אבל זה שווה את הנוחיות שלי. מרוב לנסות לחסוך שכחתי שאני גם יכולה להנות מהכסף שהרווחתי לפני הצבא.