והנה אני מוצאת את עצמי שוב בוורד כותבת במחשב הלא אהוב שאני לאט לאט מתחילה להתרגל אליו. *מתגעגעת כל כך לפינה שלי בחדר עם הכיסא הנעים , התמונות של החברים על הקירות, הדיסקים, העטים, הצבעים והקשקושים הקטנים שיש לי על השולחן*. עכשיו כשאין לי מחשב בחדר אני גם לא יכולה לשמוע מוזיקה שאני בוחרת אלא רק מוזיקה מVH1 או מ"מיוזיק סלקט" בטלוויזיה.
בכל מקרה, תכננתי אתמול לעשות לי לילה לבן, נורא התגעגעתי ללילות שאני הולכת לישון בהם מאוחר ויש לי מלא זמן לעשות כל העולה על רוחי. אבל בסוף נרדמתי אפילו לפני חצות! הצבא הרגיל אותי לשעות אחרות לגמרי. לעומת זאת היום החלטתי שבא לי לצאת, אז אני אצא כנראה עד מאוחר ואולי היום יהיה לי לילה לבן
היום החלפנו את כל השעונים לשעון קיץ וזה כל כך שימח אותי. הנה סוף סוף הוא בא. ויהיה הרבה אור ומעט ימים אפורים ומחוסרי שמש. אני לא יודעת למה מזג האוויר בשנים האחרונות משפיע לי נורא על מצב הרוח אבל אני מרגישה שאור נותן לי הרגשה טובה בפנים. בייחוד אם זה אור מחמם שבא ממקור טבעי וחסכוני כמו השמש. ה-שמש.
היום קרה לי דבר שכל אחד רוצה שיקרה לו, והוא קורה לי הרבה לאחרונה. התעוררתי בסביבות שש בבוקר ונבהלתי "אמג השעון לא העיר אותי אני חייבת ללכת לצבא. אוף איזה דיכאון. רגע. רגע. היום שישי או חמישי. לא היום חמישי. רגע לא. שניה אני אבדוק *בודקת בפלאפון* אמג! יום שישי * לבבות מעופפים באוויר* 3> *חוזרת לישון באושר*".
קמתי בשעה נורמלית שמכונה שמונה בבוקר, התארגנתי והלכתי עם אמא לאכול ארוחת בוקר. חזרנו הביתה בסביבות אחת עשרה והחלטתי שזה יום מושלם לעשות ספורט. אז התלבשתי כמיטב המסורת בטייץ שחורים, וחולצת קורס רחבה, נעלי ספורט, אוזניות ורודות *אני אוהבת אותן צבעוניות * ומשקפי שמש ויצאתי לאוויר הנעים.
אני לא יודעת אם זו השמש או שישי אבל היה לי נורא כיף ללכת ברגל. הלכתי במסלול הקבוע של 8 ק"מ, חציתי צומת שהרמזורים בה התקלקלו וכל שניה כמעט חטפתי התקף לב. אני מסוג האנשים שמחכים תמיד עד שממש לא תהיה אף מכונית על הכביש, גם לא רחוקה, ואם יש אחת ממש רחוקה אז אני חוצה אבל בריצה כי זה ממש מפחיד אותי. אז פה בכלל היה משוגע! הסתכלתי לאלף כיוונים ובעיקר חיכיתי אבל למזלי חזרתי שלמה. אחרי הצומת הזו היה לי כל כך כיף, QUEEN באוזניים, שמש בעיניים, ריח של פרחים וצמחים בכל מקום. פתאום הרגשתי שאני ממש רוצה לרוץ, אבל ממש! ואני בדרך כלל שונאת את האקט הזה. אני מעדיפה ללכת פי שניים מרחק מאשר לרוץ פחות. רצתי ממש מעט, הייתי אומרת אולי ק"מ אחד, אבל זה גם משהו בשבילי *BLUSH*.
חזרתי, העברתי קצת את הזמן, מחשב, אמא , צהריים. ואז קרה לי עוד דבר שאני בדרך כלל לא ממש אוהבת לעשות: לסדר. החלטתי לשחק בראש בבעלבוסטה, בעלת הבית. שהבית שלי ואני מסדרת אותו עכשיו כדי שיראה טוב. אז התחלתי מהמקום הכי מזעזע בכל המרחב: החדר שלי. הוא היה נראה נורא. ברמה שלא יכולתי כבר לשרוד שם. אז סידרתי אותו, עדיין לא את הכל, השולחן שלי מזעזע כי לא השתמשתי בו שבועיים ורק הערמתי עליו דברים. ואז כששמתי כביסה בסל פתאום הרגשתי שאני חייבת לסדר גם את הארון בחדר המקלחת. אז התחלתי לזרוק מלא דברים ולנקות קרמים שנזלו מהשפופרת שלהם על המדפים, ולסדר בצורה נוחה ואסטטית. אחותי גם כל הזמן מפזרת שם את האיפור שלה וזה מוציא אותי מדעתי, אז מצאתי קופסת עץ שחורה שאני לא משתמשת בה והדבקתי עליה ברווזי אמבטיה קטנים ושמתי כמה מדבקות יפות ושמתי את האיפור בפנים והשארתי את הקופסא חצי פתוחה בארון. יצא ממש יפה
יש לי חשק לעשות סדר גם בכל המדפים בארון שלי, וזה מה שאני אעשה עכשיו כנראה. בא לי סדר ואסטטיקה של המקום בו אני חיה. *כנראה שלעולם עוד לא תשמעו את המשפט הזה יוצא מפי -__-"*. וזה גם עושה לי התרגשות לקראת פסח. אני אוהבת חגים. וקורים מלא אירועים משמחים:
אני אסדר את החדר שלי ויהיה לי כיף.
יום שני לקחתי יום חופש ואני אהנה בגן החיות התנכי עם משפחה ושמש ואקנה לפטופ.
ימי רביעי חמישי יש לי השתלמות רב"ט *וכן אני עדיין מחוסרת רב"ט, הם כנראה יביאו לי את השני פסים האלה כשאני אהיה סמל וגם אז העולם יגיע לקיצו כנראה לפני זה* מה שאומר שאני חוזרת מוקדם ומפסידה מסדר נקיונות לפסח וחברה מהקורס שגרה רחוק תבוא לישון אצלי ברביעי וכנראה נצא לאנשהו.
אני אחגוג פז"מולדת בעוד שבוע בדיוק.
באותו יום אני גם אחגוג את ליל הסדר ויהיה כיף עם המשפחה ועם אווירה של חג, ובגדים יפים, אוכל טעים, שירים יפים ברדיו, אביב וריח טוב
הדבר היחיד שאני קצת מתגעגעת אליו בזמן האחרון זה סקס. באמת ששכחתי כבר איך מתנהלת כל הפרוצדורה. בימים האחרונים אני חושבת על זה הרבה וממש בא לי *אז כנראה שאני אקבל - מחזור- בקרוב מאוד -__-"*.
התגעגעתי גם סתם להתחפשן עם עוד מישהו כשיש זמן פנוי. נניח אין מה לעשות אז רואים טלוויזיה מתחת לשמיכה ביחד. וכולי.. אבל שיהיה, אני כל כך הרבה זמן כבר בלי זה שזה לא חסר לי, אבל אני מתגעגעת לזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
הסוחרת מונציה
