"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אני לא יודעת למה אבל בזמן אחרון אין לי כל כך כוח לכתוב. במידה מסויימת זה קצת מטריד אותי, כי אני רוצה להמשיך לכתוב דברים שאני חושבת, לדמיין ולהעלות הכל על כתב בשפה יפה, אבל אני מרגישה שאני כותבת סתם ולא מתוך דחף. כנראה שזה בא והולך. כרגע הולך.

אתמול היה כל כך כיף בסלסה! באמת בא לי לרקוד עכשיו עם ידיים באוויר ולצרוח "ויייי" כדי להדגים לכם את מצב הרוח שלי אתמול בסלסה! התחלנו להתקדם בתרגילים והבנים התחילו להיות קצת טובים יותר. בנוסף,היו מלא אנשים אתמול אז היה יותר כיף כשהאולם מלא. חברה שלי מהצבא הגיע גם עם ידידים שלה שהולכים לשם דיי קבוע כבר כמה חודשים, אז הכרתי אנשים חדשים מהסלסה. יותר נחמד להכיר שם ולדבר עם האנשים, זה נותן לך הרגשת שייכות ויותר אופציות של אנשים לרקוד איתם. קבעתי עם הידיד של החברה שנגיע יותר מוקדם פעם הבאה והוא ילמד אות דברים חדשים או יתרגל איתי דברים שאני כבר יודעת כי הוא יודע להוביל יותר טוב מהבנים בקבוצה שלי. אחרי הסלסה הלכנו לפאב בעיר כולם, כל החברות שלי והחברה עם הידידים שלה והגיעו עוד שני אנשים מהסלסה, וסוף סוף דיברתי והכרתי אנשים חדשים, זה כל כך כיף. אני מתה על שיחות חדשות שהן זורמות, והם גם היו בחורים איכותיים כאלה, שמצאתי איתם הרבה נושאי שיחה משותפים והם היו מעניינים.

יש רק משהו אחד שמציק לי בסלסה. יותר נכון מישהו אחד. שהוא ממש מוזר. הוא מדבר כמו ילד מפגר קצת, ומחייך חיוכים מפגרים וקצת מטרידים. ומסתבר שהוא ידוע שם בתור אחד שמציק לכולם. ואני רגילה להיות נחמדה לאנשים, אז מהיום הראשון שלי שם הוא פתאום בא והתחיל לדבר איתי והייתי נחמדה אליו. ומאז כל פעם הוא בא אלי נוגע בכתף ואומר שלום אני סתם מחייכת ועונה תשובות ממש ממש ממש קצרות כדי שיבין שאני לא רוצה לדבר והוא שוב נוגע בכתף באופן מטריד כזה. אולי זה סתם מטריד אותי כי זה הוא. ואני מרגישה רעה אבל זה מציק לי. אני לא רוצה שום סוג של קשר איתו והוא כאילו כופה את עצמו עלי וגורם לי להיות לא נחמדה ולהרגיש ה"רעה". הוא גם מצא אותי בפייסבוק ושלח לי הודעה אז עניתי תשובה קצרה ולא נתתי לזה להתפתח לשיחה. ואתמול רקדתי איתו ריקוד אחד והוא פתאום אומר לי "נכון שהחיה האהובה עליך היא פנדה" וכולי בשוק "מאיפה אתה יודע את זה?" "ראיתי בפייסבוק שלך תמונה עם פנדה". וזה המפשט הכי מטריד וסטוקרי. גם אם ראית לא אומרים. והוא שאל אותי "את תאשרי אותי בפייסבוק?" ומה כבר אני יכולה לענות לשאלה הזו? לענות לא? ומה הסיבה שאני אגיד לא. נקלעתי למצב של חוסר אונים. מובן שאני לא רוצה שהוא יהיה לי בחברים בפייסבוק כי הוא מעיק עלי.אבל עניתי כן. דממט נימוסים! דמט איתכם! וגם כשהלכתי הוא חייך את החיוך הדבילי שלו ואמר "אז תאשרי אותי". וכשהגעתי הוא כבר שלח הודעה.

אין לי מושג מה לעשות. חשבתי אולי פשוט לאשר אותו, להתעלם ממנו ולמחוק אותו בעוד איזה שבוע שבועיים. באמת שאני מרגישה רע להיות גסת רוח איתו. אבל הוא מעצבן אותי. הוא מוזר בטירוף והאווירה סביבו לא נעימה לי בכלל. הוא איכשהו שם כל הזמן. כשאני עוצרת לנוח, כשאני רוקדת, כשאני עם חברה בחוץ. הוא תמיד איפשהו ברקע!

היה לילה מושלם, ישנתי משלוש עד שמונה, כמו שצריך, והלכתי לשיננית. פעם ראשונה בחיי זה היה לי כואב. היא דיי התעללה בי ונראה לי הוציאה עלי את העצבים. גם ירד לי יותר דם מהרגיל והיא הכאיבה לי בכל ההליך. אחרי בערך שעתיים המשיך לכאוב לי כאילו עברתי מינימום עקירות בשיניים או קיבלתי איזה בוקס. :S אני חושבת שאני אתקשר לומר להם על זה משהו, כי שיננית לא אמור להיות כואב כל כך.

מיד אחרי הטיפול יצאתי לתל אביב עם חברה. קניתי אריזה של שלושה דיסקים של QUEEN. קצת יקר בשבילי, 150 ש"ח אבל הרגשתי שזה ממש שווה את זה. ולפי האוזניים שלי כרגע, זה באמת שווה את זה. קניתי גם ספר מתנה לחברה אחת שהיה לה יום הולדת. בכל שאר הזמן סתם הסתובבנו בשמש, ראינו הפגנה קטנה נגד פרוות ועור וישבנו במקום חמוד שם היה לי חשק מוזר למוזלי. הטעם שלי השתנה גם בזה, פעם שנאתי יוגורטים. לא הייתי מסוגלת. ואז התחלתי לאהוב אקטיבה וקצת מולר, ופתאום היה לי חשק ממש ליוגורט עם גרנולה ופירות. היה באמת טעים והצורת הגשה גם הייתה יפה:

אני כל הזמן נזכרת כמה כיף היה לי אתמול לדבר עם אנשים חדשים, ואני מחכה כבר לפגוש אותם שוב בסלסה. כנראה שאני צריכה קצת גיוון באנשים שאני יוצאת איתם. אני אוהבת את חברים שלי, אבל אני רוצה גם גיוון.

ושתהיה לכם שבת שלום :)

ואיך לא, נסיים עם QUEEN

כל כך הרבה כישרון תמיד מרגש אותי.

וממש נחמד לי שבזמן האחרון אני הולכת ברחוב וקופצים לי משפטים של יהודה עמיחי לראש. משפטים שאני זוכרת בעל פה מרוב קריאה חוזרת ונשנית.