"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

אני כל כך אוהבת לשכב פה במיטה, אחרי מקלחת וארוחת ערב. לפתוח את החלון ולהרגיש את הרוח הקרירה נכנסת לחדר וכל הזמן מרעננת אותי. בייחוד שאני מעריכה את הרגעים שאני יכולה ככה סתם לנוח.

בייחוד אחרי שהיום היה יום כל כך מזעזע! הוא התחיל בבוקר. קמתי לבוקר דיי רגיל, עם רב"ט חצי תפור על הזרוע *יה ביצ'ס מי העניקה לעצמה רב"ט!* שתיתי קפה עד העשר דקות האחרונות ורק אז טרחתי להתארגן, כמו כל בוקר טיפוסי. יצאתי עם אבא אל המכונית, אמרנו בוקר טוב למנקה הרחובות שהשאיר את העגלה שלו קרוב למכונית שלנו אבל לא בדיוק מאחור או ליד. נכנסנו לאוטו ואבא שלי עשה חתיכת רוורס וזה הלך ככה:

"אבא תיזהר העגלה!"

"איזו עג..."

*בום*

האוטו פגע בעגלה בדלת שליד הנהג, הדלת שלי ולא נשמע שקרה משהו רציני, אבל אז כשניסיתי לפתוח את הדלת בתחנה היא לא נפתחה *אחחח אבא -_____"*. טיפסתי ויצאתי דרך הדלת של הנהג. באוטובוס כרגיל הגעתי עירנית, קראתי ספר עד שהגעתי אל העצים של ירושלים. ברגע שאני מגיעה לקטע שנכנסים עם האוטובוס לעצים ולהרים אני פשוט שוקעת בשינה עמוקה, כל פעם מחדש. אני לא יודעת מה יש בנוף הזה או בדיוק ברגע הזה של הנסיעה שמרדים אותי.

התעוררתי והייתה לי קצת בחילה מהאוטובוס, אבל אכלתי בכל זאת את הסנדוויץ כי ידעתי שלא יהיה לי זמן בלשכה. וזה תמיד לא נחמד לאכול כשלא רעבים . הגעתי ללשכה למראה של המוני מלשבים. היו לי מלשבים מעצבנים היום אימותים ממש ממש מעצבנים. שמכל אחד מהם יצאתי עצבנית יותר מהקודם ואחרי כל אחד ניסיתי להרגיע את עצמי. גם המשיכה לי הבחילה והכאבי בטן כל היום, קראתי לזה צירי קיבה. כי זה בא כל כמה דקות ורק בחלק העליון של הבטן.

הגעתי לארוחת צהריים על הפנים, עצבנית וחסרת כוחות. ובדיוק כשחשבתי ששום דבר לא יכול להיות גרוע יותר, נהייה גרוע יותר!

עשיתי טעות דיי ענקית באימות שאחרי הארוחת צהרים, כי הייתה חוסר הבנה ביני לבין אחת מהסגל. עכשיו אני והיא מבינות שקורות טעויות וזה אנושי אבל אני הייתי חייבת להתקשר למדור ולספר את זה ואז שיצעקו עלי ובטח יסכלו אותי באבנים או יתלו אותי בכיכר העיר לעיני מלא מלשבים צוחקים :S. בשלב הזה כבר הייתי מיואשת ובאתי לסגל עם דמעות נקוות בעיניי מהרגשת היום הגרוע הזה. והן עודדו אותי והיו ממש מתוקות ואחת מהן אמרה שהיא תתקשר למדור. אני ממש מעדיפה שהיא תנזוף בי כי היא מכירה אותי, היא יודעת את הביצועים שלי ואת זה שלא קורות לי טעויות, כמעט אף פעם! והיא מכירה את הרצינות שלי ואת זה שאני לא מחפפת אז לה יש את הרשות הגמורה מבחינתי להעביר עלי ביקורת ולנזוף בי. אבל אלה במדור נוזפים על עיוור. תמיד גורמים לי להרגיש שאני מחפפת ושאני עושה בכוונה למרות שאני לא בנאדם כזה בכלל. ובצדק, הם לא מכירים אותי. הם מעבירים עלי ביקורת מבלי לדעת מי אני ואיך אני ביום יום. זה שגוי בעיניי.

מאז היום נהיה טוב יותר, והיה לי קצת יותר מזל. חזרתי להיות שמחה ולא עצבנית ולעשות כיף עם כולם. אני ממש אוהבת את האנשים שם ונראה לי שגם הם אוהבים אותי. איכשהו אני מצחיקה אותם וזה תמיד עושה לי טוב. והם גם אומרים שאני "אגדה" ושאין כמוני :)

אלמלא הם באמת שהיה מבאס שם.

וזהו זה, אני אלך עם הבחילות שלי לקרוא קצת, אוף שתפסיק לכאוב לי הבטן

*אפילו הפסדתי היום את הסלסה בגלל זה!*