"בין הכוכבים אתה אולי צודק, אבל לא כאן"

בזמן האחרון אני נורא נהנת. יש לי לוח זמנים מלא בדברים שעושים לי טוב ויצא לי לפגוש ולדבר עם אנשים חדשים שזה תמיד מבורך. אבל אני מרגישה שאין לי מה לשתף. שאין לי מה לכתוב כל כך בבלוג. שאני רוצה לשתף בדברים הכיפיים שאני עושה אבל זה יוצא קצת סתמי. אני חושבת שדחיפות הכתיבה שלי כנראה תהיה מועטת יותר בזמן הקרוב, אולי כמה ימים בלי יזכירו לי מה אני בדיוק מוצאת כאן.

בכל מקרה, אני לא עוזבת, אני רק ממעיטה בכתיבה עד שאמצא שוב את הסיבה.

אחותי מארגנת טיול עם חברות למדינה בחו"ל וזה מזכיר לי כמה אני אוהבת לארגן טיולים ואת ההתרגשות לפני ואת המסע שבא לי לעשות עם בוסה באיטליה.

בינתיים אני אסתפק רק באיזה פוט מסאז

אז כמו שחזתה כבר בערב יום העצמאות דנה אינטרשונל בכבודה ובעצמה, היה סופ"ש של הלייף  ניקח את העובדה שהוא היה ארוך מהרגיל, כמו דאבל סופ"ש. וגם יצאתי בו והספקתי גם לנוח, וגם להיות קצת בשמש, וגם להכיר אנשים חדשים ולהנות עם חברים. היו פשוט ימים מושלמים!

ברביעי בערב היה את ערב יום העצמאות, במות בידור ומסיבה שהשתחררתי בה כמו שבדרך כלל לא קורה, עד כמעט אור הבוקר

בחמישי יום העצמאות אכלתי עם המשפחה במסעדה האהובה עלי וגם שכנה שלנו מקנדה הצטרפה , ישבנו הרבה זמן והיה ממש כיף! בערב יצאתי למסיבת עצמאות בסלסה, התקדמנו בשיעור התחלתי יותר ויותר להכיר את האנשים בקבוצה שלי ועשינו דברים מסובכים יותר והיה ממש כיף. אחרי זה במסיבה רקדתי מלא והזעתי כמו שלא קרה מזמן. גם החברה מהצבא באה ויצאנו עם הידידים שלה לפאב עד אמצע הלילה היה ממש כיף להכיר אנשים חדשים שאני אשוב ואפגוש בסלסה.

בשישי יצאתי לתל אביב כמו שסיפרתי בפוסט הקודם וקניתי שלושה דיסקים של קווין, טיילתי לי בשמש ואספתי כמה נמשים חדשים. בערב יצאתי למסיבת יום הולדת של ידיד והוא ממש משקיען. שנה שעברה הוא עשה מסיבת שאנטי ובאנו בלבוש חופשי כזה ושאנטי, הייתה אווירה טובה ועיצוב יפה. השנה זה היה בנושא יפן. שמתי חלוק סטן פרחוני בהיר וצבעתי את הפנים בלבן עם אודם על אמצע השפתיים כמו גיישה ויצא ממש יפה. לא התחפשתי בפורים כי הייתי חולה, אז אתמול השלמתי את העניין. היה ממש כיף ואני חייבת לציין שמתאים לי לוק הגיישה -__-" אבל חלק מהחברים שלי עלו על זה כבר לפני כמה שנים. כמובן שבכל מקום שיש הכנה של סושי החברים שלי יודעים לאיזה ידיים להעניק את המחצלת *^_^* והתחלתי לגלגל. אני אוהבת לעשות את זה, זה יוצא לי טוב, זה מרגיע אותי ואני עושה את זה מהר  אח"כ ישבנו בסלון, שתינו פונץ ודיברנו. מה שאני אוהבת בחברים האלה שאפשר לפתוח את הלב ביחד, ואני מרגישה בנוח לספר להם הכל בפורום של חמישה-שישה אנשים. ותמיד יש כמה דעות מנוגדות וככה אפשר לנסות לשכנע אחד את השני ולא רק עושים שטויות. אחרי זה עשינו שטויות ^.^ התחלנו לרקוד סלסה באמצע הלילה והם לימדו אותי צעדים של ריקודים שעושים בשורות והיום אני אנסה לרקוד את זה :)

היום קמתי ומהבוקר אני מתחפשנת. יצאתי לי גם לריצה באמצע היום וזה עשה לי ממש טוב. בכלל, בשבועיים האחרונים שהתחלתי לעשות יותר ספורט, בלי קשר לעובדה של משקל או מראה כי לא השתנה בכלל, אבל אני מרגישה יותר טוב ושהביטחון העצמי שלי עלה.  גם התיאבון שלי למתוק ולדברים משמינים ירד. למשל עכשיו יש בבית הרבה פיתויים כי אתמול היו אורחים. יש שתי עוגות תפוזים *זה החלק הפחות מגרה, כי בואו נודה בעובדה: עוגת תפוזים או עוגת שוקולד כזו נוטפת שנמסה בפה ומפעילה את כל החושים?!*, עוגת שוקולד קרה עם תחתית שוקולד קרם וניל באמצע וקרם שוקולד מעל *שחיתות* , עוגיות חלווה פריכות שמתפרקות בפה *חלווה אצלי מנצחת הכל, כל דבר עם חלווה הוא מבורך* , עוגיות רכות כאלה עם מילוי שוקולד השחר בפנים *זה ה-דבר בשבילי! לא אכלתי את זה מאז בערך שהייתי עדיין עם וולברין- מליון שנה- ויש לזה ריח וטעם אלוהי!* וגלילית עם פרג בפנים גם כן רכה ונימוחה בפה *אני מתה על הגליליות האלה, וזה הדבר היחיד בערך שאני אוהבת עם פרג או עם תפוחים :P וזה מעלף עם קפה ובנאדם נחמד ליד :)*. הכל מעשה ידייה של אמא שלי וכל כך קשה לא לאכול מהדברים המפתים האלה. אבל יצאתי לרוץ ואחרי שחזרתי כבר פחות היה בא לי עליהם. *דמט שיבואו עוד אורחים ויחסלו כבר את כל הטוב הזה!*.

רציתי להראות לכם תמונת גיישה מאתמול אבל עדיין לא שלחו לי את התמונות, אז אני אחכה לפוסט הבא כנראה.

זהו, כרגע אלך לקרוא קצת, מחכה לי עוד היום ערב מלא בסלסה

אני לא יכולה להפסיק לרקוד

אני לא יודעת למה אבל בזמן אחרון אין לי כל כך כוח לכתוב. במידה מסויימת זה קצת מטריד אותי, כי אני רוצה להמשיך לכתוב דברים שאני חושבת, לדמיין ולהעלות הכל על כתב בשפה יפה, אבל אני מרגישה שאני כותבת סתם ולא מתוך דחף. כנראה שזה בא והולך. כרגע הולך.

אתמול היה כל כך כיף בסלסה! באמת בא לי לרקוד עכשיו עם ידיים באוויר ולצרוח "ויייי" כדי להדגים לכם את מצב הרוח שלי אתמול בסלסה! התחלנו להתקדם בתרגילים והבנים התחילו להיות קצת טובים יותר. בנוסף,היו מלא אנשים אתמול אז היה יותר כיף כשהאולם מלא. חברה שלי מהצבא הגיע גם עם ידידים שלה שהולכים לשם דיי קבוע כבר כמה חודשים, אז הכרתי אנשים חדשים מהסלסה. יותר נחמד להכיר שם ולדבר עם האנשים, זה נותן לך הרגשת שייכות ויותר אופציות של אנשים לרקוד איתם. קבעתי עם הידיד של החברה שנגיע יותר מוקדם פעם הבאה והוא ילמד אות דברים חדשים או יתרגל איתי דברים שאני כבר יודעת כי הוא יודע להוביל יותר טוב מהבנים בקבוצה שלי. אחרי הסלסה הלכנו לפאב בעיר כולם, כל החברות שלי והחברה עם הידידים שלה והגיעו עוד שני אנשים מהסלסה, וסוף סוף דיברתי והכרתי אנשים חדשים, זה כל כך כיף. אני מתה על שיחות חדשות שהן זורמות, והם גם היו בחורים איכותיים כאלה, שמצאתי איתם הרבה נושאי שיחה משותפים והם היו מעניינים.

יש רק משהו אחד שמציק לי בסלסה. יותר נכון מישהו אחד. שהוא ממש מוזר. הוא מדבר כמו ילד מפגר קצת, ומחייך חיוכים מפגרים וקצת מטרידים. ומסתבר שהוא ידוע שם בתור אחד שמציק לכולם. ואני רגילה להיות נחמדה לאנשים, אז מהיום הראשון שלי שם הוא פתאום בא והתחיל לדבר איתי והייתי נחמדה אליו. ומאז כל פעם הוא בא אלי נוגע בכתף ואומר שלום אני סתם מחייכת ועונה תשובות ממש ממש ממש קצרות כדי שיבין שאני לא רוצה לדבר והוא שוב נוגע בכתף באופן מטריד כזה. אולי זה סתם מטריד אותי כי זה הוא. ואני מרגישה רעה אבל זה מציק לי. אני לא רוצה שום סוג של קשר איתו והוא כאילו כופה את עצמו עלי וגורם לי להיות לא נחמדה ולהרגיש ה"רעה". הוא גם מצא אותי בפייסבוק ושלח לי הודעה אז עניתי תשובה קצרה ולא נתתי לזה להתפתח לשיחה. ואתמול רקדתי איתו ריקוד אחד והוא פתאום אומר לי "נכון שהחיה האהובה עליך היא פנדה" וכולי בשוק "מאיפה אתה יודע את זה?" "ראיתי בפייסבוק שלך תמונה עם פנדה". וזה המפשט הכי מטריד וסטוקרי. גם אם ראית לא אומרים. והוא שאל אותי "את תאשרי אותי בפייסבוק?" ומה כבר אני יכולה לענות לשאלה הזו? לענות לא? ומה הסיבה שאני אגיד לא. נקלעתי למצב של חוסר אונים. מובן שאני לא רוצה שהוא יהיה לי בחברים בפייסבוק כי הוא מעיק עלי.אבל עניתי כן. דממט נימוסים! דמט איתכם! וגם כשהלכתי הוא חייך את החיוך הדבילי שלו ואמר "אז תאשרי אותי". וכשהגעתי הוא כבר שלח הודעה.

אין לי מושג מה לעשות. חשבתי אולי פשוט לאשר אותו, להתעלם ממנו ולמחוק אותו בעוד איזה שבוע שבועיים. באמת שאני מרגישה רע להיות גסת רוח איתו. אבל הוא מעצבן אותי. הוא מוזר בטירוף והאווירה סביבו לא נעימה לי בכלל. הוא איכשהו שם כל הזמן. כשאני עוצרת לנוח, כשאני רוקדת, כשאני עם חברה בחוץ. הוא תמיד איפשהו ברקע!

היה לילה מושלם, ישנתי משלוש עד שמונה, כמו שצריך, והלכתי לשיננית. פעם ראשונה בחיי זה היה לי כואב. היא דיי התעללה בי ונראה לי הוציאה עלי את העצבים. גם ירד לי יותר דם מהרגיל והיא הכאיבה לי בכל ההליך. אחרי בערך שעתיים המשיך לכאוב לי כאילו עברתי מינימום עקירות בשיניים או קיבלתי איזה בוקס. :S אני חושבת שאני אתקשר לומר להם על זה משהו, כי שיננית לא אמור להיות כואב כל כך.

מיד אחרי הטיפול יצאתי לתל אביב עם חברה. קניתי אריזה של שלושה דיסקים של QUEEN. קצת יקר בשבילי, 150 ש"ח אבל הרגשתי שזה ממש שווה את זה. ולפי האוזניים שלי כרגע, זה באמת שווה את זה. קניתי גם ספר מתנה לחברה אחת שהיה לה יום הולדת. בכל שאר הזמן סתם הסתובבנו בשמש, ראינו הפגנה קטנה נגד פרוות ועור וישבנו במקום חמוד שם היה לי חשק מוזר למוזלי. הטעם שלי השתנה גם בזה, פעם שנאתי יוגורטים. לא הייתי מסוגלת. ואז התחלתי לאהוב אקטיבה וקצת מולר, ופתאום היה לי חשק ממש ליוגורט עם גרנולה ופירות. היה באמת טעים והצורת הגשה גם הייתה יפה:

אני כל הזמן נזכרת כמה כיף היה לי אתמול לדבר עם אנשים חדשים, ואני מחכה כבר לפגוש אותם שוב בסלסה. כנראה שאני צריכה קצת גיוון באנשים שאני יוצאת איתם. אני אוהבת את חברים שלי, אבל אני רוצה גם גיוון.

ושתהיה לכם שבת שלום :)

ואיך לא, נסיים עם QUEEN

כל כך הרבה כישרון תמיד מרגש אותי.

וממש נחמד לי שבזמן האחרון אני הולכת ברחוב וקופצים לי משפטים של יהודה עמיחי לראש. משפטים שאני זוכרת בעל פה מרוב קריאה חוזרת ונשנית.