גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

דווקא ביום שבת הכי קשה לי, כי יש לי מלא זמן מיותר לחשוב עליך. 

מחשבות מסתבכות אחת בשניה, ומדגישות את העניין של הלבד. 

איפה אתה ומה אתה עושה איתה, ואיך היא. וחורף. ולבד.

לבד מתוך רצון. אפילו ההוא מפעם שמנסה להפוך אותי לריבאונד לא מצליח. 

אז נפגשנו, ישבנו לבירה, בסוף התנשקנו. הו כמה רומנטי..לשבת עם בחור שמהות חייו עכשיו היא להכניס אותך למיטה, בגשם, באוטו שלו, בלי יכולת לצאת כי אין לך מטרייה, והוא חופר על דברים שכבר לא קיימים כמו ארצות רחוקות, אנשים רחוקים, פילוסופיות בשקל שלא נכונות, וגישות לחיים שבטח שלא מעניינות אותי עכשיו. ואת מסטולה, בסרט אחר. מעדיפה שישתוק. הוא התבגר מאז הפעם האחרונה שראית אותו אי שם בפלאייה דל כרמן. 

וזה קל, ללכת, להתפשט, ולהזדיין. אבל לא בא לי. לא בא לי לפתוח מחדש את הצורך שלי לסקס. בטח שלא איתו. ולחזור הביתה יותר ריקה ממה שיצאתי. ריקה אבל מסופקת זה עניין של תחילת גיל ה-20, לא של גיל 25. 

אני מחפשת משהו יותר עמוק, או יותר נכון לא מחפשת בכלל. כלום. אין לי כוחות להכיל.

חלמתי שאני עוברת בחדרי השינה שלהם, של גברי השנה החולפת, וכולם מחבקים נשים אחרות, שהן לא אני.