גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אין אישה שאין לה חולשה מובנית לסוג הזה של הגברים.

אנחנו יודעות שהם חראות, נצלנים, שקרנים, כנראה מנהלים כמה קשרים עם עוד נשים, הם בדרך כלל נראים טוב, רואים עליהם שהם סקס טוב, הם יודעים מה להגיד ואיך, הם מסובבים נשים על האצבע הקטנה, הם יכולים במבט או מילה לגרום למישהי ליפול, אנחנו מזהות אותם מקילומטרים. אנחנו יודעות. איזו נורה אדומה מצפצפת בטירוף אי שם בחלק האחורי של השכל הישר, שמזהירה "נצלןנצלןנצלןנצלןנצלן". ואיך אנחנו משיבות לה?

מה פתאום? אותי הוא רוצה, אני בשבילו מיוחדת, לא כמו כולן, הוא אמר לי. אז מה אם הוא אומר לי כל הזמן שהוא בן אדם מיני והוא מת לעשות אותי. זה יהיה טוב. הוא טוב. הוא רוצה אותי. רק אותי. איזה חתיך הוא. ואיזה סקס אפיל יש לו. אין, הוא מת עליי. בטח יהיה לנו סקס מטורף. כל החיים. הוא מאמין באהבה, אז מה אם אמרתי לו שאני לא הולכת לשכב איתו. הוא אמר שהוא יחכה לי. שהוא לא לחוץ. שהוא לא יזמין מישהי אחרת לשכב איתה. הוא יודע שאני איעלב. הוא אמר בעצמו שהוא רוצה אותי ורק אותי. מחכה לי.

ואנחנו משכנעות את עצמנו, כל כך טוב, שזה - זה זה. שהנה תפסנו מישהו שווה, והוא רוצה רק אותנו.

זה כזה שטויות. אנחנו יודעות שזה שטויות, אנחנו רוצות להאמין לשקרים שלנו, אנחנו אוהבות מניאקים. אוהבות שיש לנו למה לצפות ואחרי מי לרדוף, אוהבות שיש לנו במה להעסיק את השכל שלנו. מה הוא יחשוב, איך יהיה, כמה זמן הוא יחכה, ואם אני אתפתה לבוא אליו, איך אני אחזיק את עצמי. הוא לא ינסה לעשות לי כלום. אנחנו אוכלות עליהם סרטים בכמויות, בטוחות שבעצם לנו הוא חיכה את כל השנים האלה בשביל שנחזיר אותו לתלם. לנו(!) הוא חיכה. אני האחת. ואני בטוחה שאין עוד אחת. אבל יודעת שכנראה בחלון שיחה אחר יש עוד אחת. בי הוא יתאהב. אני שווה את זה. הוא אמר לי.

אנחנו מתווכחות עם עצמנו. כאילו על כתף אחת יושב מלאך ועל השניה שטן. המלאך אומר:"צ'י, את שווה יותר מזה, מגיע לך יותר מזה. את יודעת. הוא לא רציני. הוא בסך הכל רוצה זיון. תלכי, תברחי."

והשטן אומר:"צ'י, גם אם הוא רוצה רק זיון. תיהני, תשכחי, תבלי, אל תדאגי, את לא תקומי ריקה יום אחרי. והלב לא יתכווץ לך כשהוא יותר לא יענה לך להודעות. יהיה בסדר. הוא רוצה אותך. שכחת? הוא אמר לך שלא אכפת לו לחכות."

ומגיע רגע האמת. הוא מזמין אותך אליו, בקטע תמים "נבשל ביחד, נראה סרט". ואת אומרת לעצמך, מה, אני לא אהיה מגניבה וזורמת? נלך. אני אחזיק את עצמי. אני לא אעשה איתו כלום. באמת נאכל משהו, נראה סרט. את הולכת. וזה מה שאתם עושים, ובאמצע הסרט הוא מכרבל אותך ומנשק לך את הצוואר, ואת מתה להגיד לו לא, לצאת מהכישוף, לחזור למציאות. לעצור הכל. ומה אכפת לך שעומד לו. אבל את לא יכולה. זהו. נפלת. את בפנים. ומלא זמן לא עשית סקס. והוא נוגע בך ואת נעלמת לעולם שכולו אמור להיות טוב ובלי תופעות לוואי של לב שבור ומעוך ודמעות גדולות מאוד ומחשבה שתלווה אותך כמה זמן - "איזו סתומה אני".

טוב אז אני עדיין לא הלכתי אליו. הנורה האדומה מצפצפת. ואני כותבת את זה בשביל שלא אתפתה להיות מה שאני תמיד מוצאת את עצמי בסוף. וגם אם אתפתה, אגיד לעצמי "אמרתי לך". ולא אבכה. 

פתי. זה השורש של פיתוי?