גיא שאל אותי אם הייתי עם מישהו אחר מאז שנפרדנו. ועניתי שלא. כי באמת לא. אני לא מחשיבה את מה שהיה עם אליה, כי סתם התחרמנו וכל אותו הזמן היה בא לי לפקוח את העיניים ושגיא יהיה שם.
חשבתי על זה לעומק אחר כך. איזה טיפשי זה, לחפש זיון.
כאילו זה מה שידחיק את מה שהיה בנינו. כאילו זה מה שיגרום לשכוח. כאילו זה אומר בכלל משהו אם כן הייתי או לא, או אם הוא היה. לא שאלתי. כי לא אכפת לי. מה אכפת לי מה היה שם כשלא הייתי? כשהוא לא חייב לי כלום? הוא לא צלח את המבחן האמינות כשהוא כן היה ״חייב לי״ משהו. אז כשהוא לא? מה אכפת לי.
ריבאונדים זה סבבה, והייתי ריבאונד, עשיתי ריבאונד, חיפשתי ריבאונד, מצאתי. הייתי רצה אחרי ריבאונדים, מי ישיג לפני מי, ואם להשיג, אז שיהיה מהר, והלוואי גם שיהיה יותר טוב. אני אישה, לא באמת קשה לנו להשיג סקס. אבל הבוקר שאחרי..זה אף פעם לא עשה לי טוב. אף פעם לא קמתי בבוקר שאחרי הריבאונד וחשבתי לעצמי ״איזה יום נפלא״, או ״איך שכחתי ממנו לפתע!״ לא. אם כבר אז קמתי בהרגשת באסה רצינית ששכבתי עם מישהו רק בשביל להעביר מישהו אחר. וזה לא באמת עובד. להוכיח לעצמי את ההוכחה הכי לא אמיתית - עברתי הלאה. ולא, אני לא. לא חושבת שריבאונד, כשהוא רק סקס ללילה אחד, באמת יכול לגרום לשינוי, להוכיח לעצמי משהו. לא מאמינה בריבאונדים. זה לא משכיח, זה לא עושה טוב, זה לא מעלים את הגעגוע, זה לא מעלים את הרגשות. אם כבר אז זיון בשביל הצורך. כי יש לי צרכים וכולנו חיות ואני צריכה לספק את הצרכים שלי. כי למה יש גברים בעולם? חוץ מזרע לצורך ילדים - סקס. נוטפים חרמנות, הולכים למישהו שיודע למה באת, עפים למקומות אחרים, ואז שלווה. רגעית. גם זה לא הכי עוזר חוץ מביטול החרמנות הרגעית הזאת. להגיד לעצמי שלפחות אני מסופקת, לראות שמישהו מעריץ את הגוף שלי ולא אותי, להתלבש, ללכת, או שהוא קם והולך ואחרי זה לא מדברים. זה כל כך לא אהבה. כל כך לא כמו לעשות אהבה. זה לא מרפא. זה מכאיב. כשאומרים ״לעשות אהבה״, זה בגלל שזה מתובל בהמון אכפתיות וכבוד ואהבה באמת, הרגש. זה לא רק קוצי פוצי. זאת ההכרה שבא לך לעשות טוב לבן אדם שמולך, בא לך לספק אותו עכשיו, בא לך ליהנות איתו ביחד. להיות איתו. בתוכו. להתחבר אליו.
לא כואב לי כרגע. אבל בא לי להגיד לו, שבהמשך לשאלתו, כשעניתי רק ״לא״, יש לי הרבה מה להגיד מעבר לזה. בעיקר, שנטשתי בשיא את המירוץ לסקס הבא. אני אולי כבר לא בגיל. ואולי אני לא מחפשת להוכיח כלום לאף אחד. וגם לא לעצמי. כי אני יודעת מי אני. וזה לא שמפריע לי לישון לבד, יותר מפריע לי לעשות ביד. ועל כן, גברים. מעבר לזה, הם לא באמת יעזרו לי לשכוח. לא ריבאונד, לא סקס מזדמן, לא כיף על האגו. כלום.
לא שאלתי אותו. אולי גם איפשהו בשביל שלא יכאב לי לדעת, כי מה שלא יודעים לא כואב. ואולי זאת התעלמות מוחלטת מהנסיבות. אולי כל משפט שהוא אמר לי, הוא אמר גם למישהי אחרת אתמול. ואולי לא. לא אכפת לי כבר, באמת.
סקס זה רק סקס. אהבה..זה משהו אחר.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
