גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

לא מזמן כתבתי שאני כבר לא מתרגשת מכלום. שהכל שגרתי ורוטיני ושום דבר לא מלהיב. שהכל נגיש וזמין במחי שטר, יד, הליכה. 

חיכיתי שיקרה משהו שישנה את ההרגשה הכללית ויגרום לי להתגעגע לדברים הקטנים. צריך להיזהר ממשאלות לפעמים.

הנה פה, בבית החולים. אני נזכרת בכל הדברים הקטנים:

בא לי פוטטו של מקדונלד'ס.

בא לי ללכת יחפה בחוף.

בא לי סתם ככה לשכב במיטה שלי בדירה.

בא לי לאכול אוכל טוב.

בא לי לראות טלוויזיה.

בא לי לבשל לעצמי משהו טעים.

בא לי לשמוע את הציוץ של הציפורים ולא של אמבולנסים, לא של זקנים שכואב להם, לא של בלוני חמצן.

בא לי לשמוע מוזיקה.

בא לי לשתות תה ירוק מכוס אמתית ולא פלסטיק.

בא לי ללכת הרבה ברגל.

בא לי לישון על הבטן, בגלל המחט שתקועה לי בוריד כמה ימים אני לא יכולה להתהפך.

בא לי לקנות לעצמי משהו.

בא לי שיהיה לי טעם טעים בפה.

וזה רק חלק.