גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

למה אני צריכה תמיד להיות זאת שמבינה? זאת שמסכימה, שאומרת בסדר, לא נורא, וממשיכה הלאה? למה אי זאת שאף פעם לא שומרת טינה, תמיד מנסה לבוא לקראת ולהבין, למה מכל זה יוצא שבמקום שיגלו כלפי הבנה, כי אני תמיד בסדר עם כולם, בפעם אחת שלא אהיה בסדר, ולא באשמתי, אלא פשוט אתעקש על משהו שביקשתי ולא בוצע, לא אקבל אהדה חזרה? אלא ינסו לזרוק הכל עליי ולהוציא אותי אשמה?

זה מרגיז, ועל הזין שלי. כן, לא הלכתי ליום הולדת של חברה טובה שלי.

לא כי היא ליום הולדת שלי בכלל לא הופיעה בגלל שהיא הלכה לעבוד ותירצה לי ש"דודה שלה נתקעה בלי בייביסיטר".

לא כי היא לא קנתה לי מתנה בגלל שהיא סטודנטית ואין לה כסף.

לא כי לא הייתה כאן בשבילי עד שהיא הסתכלה ימינה ושמאלה וגילתה שאין לה חברות, והחליטה להשקיע.

שמתי הכל בצד ופתחתי איתה דף חדש.

אבל מסתבר שהיא מצפצפת עליי.

כל חבורת הבת מצווש הלכה לעשות יום כיף. זה תקופת מבחנים וגם ככה זה לא בא לי בטוב, אבל חברה, מה, לא נשקיע? אז שלחתי את אמא שלי באוטובוס לעבודה, חזרתי הביתה, נשארתי לישון פה, הלכתי לישון מאוחר כי חרשתי כל הלילה למבחן, אבל עדיין קמתי ב9:00 וב10:00 כבר הייתי מוכנה, בכדי לגלות שביום כיף הזה לא כללו את הבקשה שלי. 

לפני שנה, הייתי הולכת בכל זאת, אבל נמאס לי! למה שאני אצא מהבית בכלל אבזבז שעות יקרות מפז, בשביל להסתכל על כולן נהנות ורק אני אשב בצד ואסתכל על כולן? זובי. ביקשתי. כמה פעמים. מראש. אבל לא היה אכפת לה, למה? כי צ'י תבין! צ'י תבוא! צ'י לוקחת הכל בקלות!

נמאס לצ'י לקחת הכל בקלות!!!!!!!!

לא הלכתי, כמובן שזה גרר מלחמת עולם. והפעלתי את כל התותחים. נמאס לי לזרום, לקחת הכל בקלות ולהבין. למה לא מגיע לי משהו שאני מבקשת? ועוד בטענה מטומטמת, "אני בתקופת מבחנים, תקבעי את בעצמך מה את רוצה לעשות ביומולדת שלי" איך תחבירית זה זורם, אני לא מבינה. 

שאני אקבע לי מה לעשות ביומולדת שלך אחרי שאת כבר קבעת לכולן, ופשוט שכחת אותי?

והיא עוד אמרה לחבורת בת מצווש שאני לא באה בגלל זה! מה את מערבת אותן בכלל!!!!

מישהי אחרת הייתה צריכה להתנצל, להגיד לי "עזבי, סליחה, שכחתי, בואי בכל מקרה, נשב, יהיה כיף" אבל זאת מאיו, היא לעולם לא תודה בטעות שלה, היא תזרוק את כל האשמה על הצד השני. "למה את לא קבעת לעצמך?". זאת היום הולדת שלי או שלך?! לעזאזל!

גם גיא מטומטם הזה שלח לי בארבע בבוקר הודעה "גם ביום חמישי הלכת לישון מוקדם?" אני בתקופת מבחנים, חמוד. ומה אתה בכלל בודק מתי אני לאסט סין, יא טמבל! אבל ברור שלא עניתי לו ככה. פשוט כתבתי לו, "לא היתה לי סיבה להתחבר לוואסטאפ.." וכשהוא כתב לי שהוא התעורר חרמן שתקתי. 

שיעשה ביד, כולם באו לעצבן אותי היום!!!!!! אאאאארררגגג.

כן, אני כאן, פחות מטיילת. קבורה בתוך סיכומים. ויש לי טעם רע בפה. אני רוצה לכבוש, ואני לא יכולה. כי אני לומדת למבחן. עד אמצע יולי לעזאזל! כל כך הרבה זמן לבזבז בעיר שכל רגע משהו קורה בה.

אני מתעללת בעצמי. אני שולחת לו פה ושם הודעות. ואני לא מתגעגעת. אני פשוט רוצה תשומת לב גברית שאין לי כרגע מאיפה להשיג. והכי עצוב, שזה מעלה לו את האגו פלאים. ואני אומרת לעצמי להפסיק, אבל עכשיו באמת החלטתי.

צ׳י, דיי. זהו. למה את לא מתנהגת אליו כמו לשרון, שפשוט נעלמת? למה לא יצאת מהאוטו ברגע שהבנת הכל וברחת? למה הוא תמיד חוזר כשאת כבר עם רגל אחת בחוץ? למה שכבת איתו? אני אוכלת את עצמי. והיום, עכשיו, החלטתי. לא עוד. אני לא שולחת לו הודעות, לא עונה לו, בטח שלא מתקשרת אליו. לא מעלה לו את האגו. הוא לא ישחק עליי כאילו הוא גבר וייקח לו זמן לענות לי, בעוד שאני זאת שצריכה לא לענות!!

איזו מפגרת אני לפעמים, חלשה. הוא משחק בי? הילד האפס המנופח באגו ואהבה עצמית. הוא משחק בי?! 

זהו. חתכתי ועכשיו באמת. אני מעלימה כל זכר אליו. שייחפש אהבלה אחרת שתפנק לו את האגו, אני פרשתי.

אני מרגישה כמו ילדה בת 16 בווווווווו 😭

גיא שאל אותי אם הייתי עם מישהו אחר מאז שנפרדנו. ועניתי שלא. כי באמת לא. אני לא מחשיבה את מה שהיה עם אליה, כי סתם התחרמנו וכל אותו הזמן היה בא לי לפקוח את העיניים ושגיא יהיה שם. 

חשבתי על זה לעומק אחר כך. איזה טיפשי זה, לחפש זיון. 

כאילו זה מה שידחיק את מה שהיה בנינו. כאילו זה מה שיגרום לשכוח. כאילו זה אומר בכלל משהו אם כן הייתי או לא, או אם הוא היה. לא שאלתי. כי לא אכפת לי. מה אכפת לי מה היה שם כשלא הייתי? כשהוא לא חייב לי כלום? הוא לא צלח את המבחן האמינות כשהוא כן היה ״חייב לי״ משהו. אז כשהוא לא? מה אכפת לי. 

ריבאונדים זה סבבה, והייתי ריבאונד, עשיתי ריבאונד, חיפשתי ריבאונד, מצאתי. הייתי רצה אחרי ריבאונדים, מי ישיג לפני מי, ואם להשיג, אז שיהיה מהר, והלוואי גם שיהיה יותר טוב. אני אישה, לא באמת קשה לנו להשיג סקס. אבל הבוקר שאחרי..זה אף פעם לא עשה לי טוב. אף פעם לא קמתי בבוקר שאחרי הריבאונד וחשבתי לעצמי ״איזה יום נפלא״, או ״איך שכחתי ממנו לפתע!״ לא. אם כבר אז קמתי בהרגשת באסה רצינית ששכבתי עם מישהו רק בשביל להעביר מישהו אחר. וזה לא באמת עובד. להוכיח לעצמי את ההוכחה הכי לא אמיתית - עברתי הלאה. ולא, אני לא. לא חושבת שריבאונד,  כשהוא רק סקס ללילה אחד, באמת יכול לגרום לשינוי, להוכיח לעצמי משהו. לא מאמינה בריבאונדים. זה לא משכיח, זה לא עושה טוב, זה לא מעלים את הגעגוע, זה לא מעלים את הרגשות. אם כבר אז זיון בשביל הצורך. כי יש לי צרכים וכולנו חיות ואני צריכה לספק את הצרכים שלי. כי למה יש גברים בעולם? חוץ מזרע לצורך ילדים - סקס. נוטפים חרמנות, הולכים למישהו שיודע למה באת, עפים למקומות אחרים, ואז שלווה. רגעית. גם זה לא הכי עוזר חוץ מביטול החרמנות הרגעית הזאת. להגיד לעצמי שלפחות אני מסופקת, לראות שמישהו מעריץ את הגוף שלי ולא אותי, להתלבש, ללכת, או שהוא קם והולך ואחרי זה לא מדברים. זה כל כך לא אהבה. כל כך לא כמו לעשות אהבה. זה לא מרפא. זה מכאיב. כשאומרים ״לעשות אהבה״, זה בגלל שזה מתובל בהמון אכפתיות וכבוד ואהבה באמת, הרגש. זה לא רק קוצי פוצי. זאת ההכרה שבא לך לעשות טוב לבן אדם שמולך, בא לך לספק אותו עכשיו, בא לך ליהנות איתו ביחד. להיות איתו. בתוכו. להתחבר אליו.

לא כואב לי כרגע. אבל בא לי להגיד לו, שבהמשך לשאלתו, כשעניתי רק ״לא״, יש לי הרבה מה להגיד מעבר לזה. בעיקר, שנטשתי בשיא את המירוץ לסקס הבא. אני אולי כבר לא בגיל. ואולי אני לא מחפשת להוכיח כלום לאף אחד. וגם לא לעצמי. כי אני יודעת מי אני. וזה לא שמפריע לי לישון לבד, יותר מפריע לי לעשות ביד. ועל כן, גברים. מעבר לזה, הם לא באמת יעזרו לי לשכוח. לא ריבאונד, לא סקס מזדמן, לא כיף על האגו. כלום.

לא שאלתי אותו. אולי גם איפשהו בשביל שלא יכאב לי לדעת, כי מה שלא יודעים לא כואב. ואולי זאת התעלמות מוחלטת מהנסיבות. אולי כל משפט שהוא אמר לי, הוא אמר גם למישהי אחרת אתמול. ואולי לא. לא אכפת לי כבר, באמת.

סקס זה רק סקס. אהבה..זה משהו אחר.