למה אתה לא חושב שאני הכי יפה?
או הכי חכמה?

או הכי מצחיקה?

או הכי סקסית?

או הכי טובת לב?

או הכי מדהימה?

או הכי שנונה?

או הכי או הכי או הכי או הכי.

הכי משהו.

הכי בוכה.

נכון, יש לך מליון דוגמאות להשוות אליהן ולי אין כלום.

ואתה הכל. אתה הכי הכל.

וזו לא שאלה אובייקטיבית, אז לא אמורה להיות לך תשובה יותר טובה?

אז גם אם מיליון אחרים יגידו לך שהיית עם יותר יפות, אתה לא אמור לחשוב שאני הכי יפה?

וגם אם מיליון אחרים יגידו לך שהיית עם יותר חכמות, אתה לא אמור לחשוב שאני הכי חכמה?

וגם אם מיליון אחרים יגידו לך שהיית עם יותר סקסיות, אתה לא אמור לחשוב שאני הכי סקסית?

אתה אומר שאתה אוהב אותי, אבל אולי זו בעצם פשרה.

זו לא אשמתך שאני צריכה אישורים. ואני לא רוצה לעייף אותך. אבל הקולות בראש שלי לא מפסיקים לצעוק. עלי ועלייך.

"תסתמי את הפה"

"תגיד משהו נכון".

אני מרגישה שאני לא מספיק טובה ושהיו יותר טובות ממני, אבל אם גם אתה מרגיש ככה אז מה אנחנו עושים כאן בעצם?

אני אוהבת אותך כל-כך שכל ההוויה שלי מסתכמת בכך שאני רוצה לרצות אותך.

אני רוצה שלא תצטרך או תרצה שום דבר אחר בעולם.

אני רוצה שתסתכל עלי ותחשוב "אין משהו יותר יותר מזה, לא היה ולא יהיה".

וכל הדברים האלה שאסור לדבר עליהם, והשאלות האלו שאסור לשאול- זה באמת הוגן לדרוש ממני לשתוק כי אין לך משהו טוב להגיד?
אז אני אתחרש מהצרחות בתוך הראש שלי ואעמיד פנים שקטות כלפי חוץ?

אני מרגישה איתך הכי טוב בעולם.

אני מרגישה איתך כאילו אני הבחורה הכי ברת מזל ביקום.

כאילו זכיתי בלוטו ומצאתי זהב וגיליתי את מעיין נעורי הנצח.

לא ככה אמורים להרגיש?

הלוואי והייתי מגיעה עם יותר נסיון.

הלוואי והיה לי את הבחור היפה והבחור החכם והבחור עם הזין הענק והבחור שגרם לי לצרוח והבחור שידע לגרום לי לצחוק.

אבל הם כולם אתה.

וכל מי שהיה קודם נעלם והתמוגג ואני יכולה להגיד לך בפה מלא:

אתה הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי.

ואיך אני יכולה להרגיש רגועה או שלמה או מאושרת או בטוחה כשאתה לא יכול להגיד לי אותו דבר?

אני יודעת שאתה לא אשם.

ואני יודעת שהדרמות שלי נמאסו.

והלוואי והיה לי את האומץ לקחת את עצמי בידיים ולקפוץ מאיזה גג, כי אני כל-כך מצטערת שאני מרגישה ככה ואני כל-כך מצטערת שאני מספרת לך את זה כל פעם מחדש.

לפעמים אני רוצה לצעוק עלייך "אז בוא נפרד".

או יותר טוב, להתיישב על המיטה בשקט ולהגיד "זה לא רעיון טוב, כל הביחד הזה". בקול שקט ורגוע, כאילו לכאן או לכאן- לא ממש משנה לי.

אבל לעולם לא. לעולם לעולם לעולם לעולם לעולם לעולם לא.

אני אחזיק בך הכי חזק שאני יכולה, ואולי להבא גם אנסה להשתיק את הרעשים שגורמים לך לרטון, ורק אתפלל שלעולם לא תעזוב אותי.

סמרטוט רצפה עם ריח של עובש ומסקרה מרוחה מתחת לעיניים.