השבוע היה לי ריב אם אמא שבלבסוף בקשתי ממנה עזרה בקשתי
ממנה עזרה אני לא יכלה יותר קשה לי כואב לי אני שונאת עצמי מיום ליום
השנאה העצמית שלי גדלה מיום ליום
פרקתי בפני אמא שלי את כל הסבל והכאב שלי והיא אמרה שהיא דחוף תקח לי פסכולוג
אני נורא מבולבלת
האם אני באמת אהיה מסוגלת לספר הכל למישו שאני לא מכירה
אני מפחדת מהאבחנה שהוא יתן לי אני מפחדת
אומנם מבחינת המשקל אני בסדר
אך בנפש פחות
אני לא יכלה לסחוב את הטראומה והכאב שקבלתי בילדותי ממשפחתי "האוהבת"
הבטחון הנמוך הנחיתות השנאה העצמית
ואת ההפרעות שנותרו לי מהמחלה
כי כל חי היתי ילדה שמנה וכל חי המשפח
שלי בעקר סבתא שלי ודודי עינם היו בצלחתי ובגופי
אני לא יכלה לא לא לסלוח ולא לשכוח
וכמה שזה קל לגיד"צריך למשיך הלאה""לדכא את זה"
זה קשה זה כואב זה חרוט לי עמוק בלב
הדמעות התסכול השנאה הבושה חרוט לי עמוק בלב
אני לא יכלה לשכוח פשוט לא יכלה הכאב ישאר אצלי תמיד בלב
אני זוכרת מקרה שמלאו לי 12 בתק' שהיתי ילדה שמנה
אכלתי חתיכה מעוגה מה הדבר ה1 שדודי אמר?
דוד:"___למה את אוכלת את העוגה?"
אני:"זה עוגת היומולדת שלי"
דוד:"אז מה?את צרכה להיות רזה בבת מצוה"
דוד שלי היה הזה שתמיד היה צריך לעיר לי אל זה ששמנתי
"_________השמינה"
"דאטה דחוף"
אני זכרת שכבר בשבוע ה1 של הדיאטה שבסוף גררה אותי למחלה הוא אמר"___השמינה"
למה תסבירו למה החים כאלה לא הוגנים"
למה כבר בילדותי היתי צריכה לחשוב אל דיאטה למה?
למה ילדה קטנה כבר היתה אמורה לחשוב אל זה למה?
למה ילדה קטנה צריכה לשנוא עצמה במקום להנות מהחים
מי הוא כלל שבקר אותי
שלא נדבר אל סבתא שלי
"אל תאכלי כלום עכשו כי לבת דודה שלך יש יומולדת שלא תהיה נפוחה"
"אל תאכלי אחר שעה5"
"תראי את ל' רזה היא לא אוכלת אחרי שע 5"
כל חי קבלתי בקורות אל גופי ותמיד השוו אותי לאחרים ורצו אהיה כמוהם
מה שמעודד אותי טיפה עכשו שבתק' המחלה בתק' הרזון גם דוד שלי גם סבתא שלי גם סבא שלי אמא שלי כולם
סבלו סבלו מאד ובלעו את הלשון
הנה הילדה השמנה שכל הזמן בקרתם אותה
רזה עכשו מקל עכשו דוגמנית עכשו כמו שרציתם לא?
פתאום בתק' המחלה החלו לדאו לי ונסו לדחוף לי אכל בפה ואמרו לי
"את שלד"את מקל""את עור ועצמות"
אחר שכל חי התערבו לי בצלחת
אכן יש ה' והכל חוזר כבומרנג
כאב זה נחרט לי עמוק בבמח ובלב
בנוסף לכך יש לי בעיה גדולה מלאכול מול אנשים
אני לא מסוגלת פשוט לא מוסגלת
אני שונאת את זה
אני מתבישת בעצמי שאני אוכלת מול אנשים
אני מרגישה כאילו אני נאנסת כאילו אונסים אותי אני מרגישה מטונפת מסריחה מגעילה פרה
אני מרגישה כאילו אני נאנסת
שכל העולם מביט בי בוחן אותי אני לא יכלה אם ההרגשה הזו
וmiss wish שבמהלך כל זמנה אצלי גרמה לי לבין שאני לא יכלה למשיך כך
שאני לא יכלה למשיך ולריב אם העולם שיש ארוחה משפחתית ולצעוק אל כולם ולקלל
כי בעולם האמיתי זה לא כך
בנוסף במהלך המחלה פתחתי הפרעות מוזרות
לא ידעת איך לסביר
ההפרעה הבולטת היתה שחברה שלי שהיא מקל שתאכל הכל ולא תשמין ישבה מאחורי
בצד שמאל של השלחן ובצד ימין ישבה ילדה מלאה
אז לדוג שהיתי עולה במדרגות תמיד היתי עולה אם רגל ימין שהחשבתי דרכה את הילדה המלאה
ושהיתי יורדת במדרגות היתי יורדת רק אם רגל שמאל שזו הילדה הרזה
ולא היתי שמה רגל שמאל אל הימין כי זה עליה הרגל שמאל למעלה
רגל שמאל אף פעם לא היתי למעלה תמיד מטה
הרגל שמאל תמיד היתה למטה
זה סימל בשבילי ירידה ירידה במשקל
זה התבטא גם בבליעת רוק היתי בולעת רוק רק שאני חושבת אל איך שאני נראת עכשו יענו אל איך שאני נראתי בתק' המחלה
היתי בולעת רוק רק שהיתי נזכרת וחושבת אל ההערות הרבות שקבלתי כתוצאה מהירידה הרבה במשקל או אל ארוע מסוים בו
הודגש בצורה חזקה שאכן רזיתי המון
אם נגיד בלעתי רוק שחשבתי אל התק' שהיתי מלאה אז היתי צריכה לבלוע רוק במחשבה אל איך שאני היתי בתק' המחלה אך לביא זאת
בצורה גרנדיוזית לא סתם הערה 1שאמרו לי אלא משו גדול אלא משו/ארוע גדול
אך הארוניה היתה שלא האמנתי בכל מה שאמרו לי לא האמנתי לא ראיתי את עצמי רזה לא ראיתי
אך הארוניה שבהפרעות אלה זה היה חשוב ההערות הארועים האלה
וזה התבטא לא רק בבליעת רוק
אלא גם
במצמוצי עין
כתיבה
הליכה
היתי יורדת שורות במחברת ומתחילה בשורות בסוף הדף במחברת כי זה סימל בשבלי ירידה במשקל
יענו לתחיל לכתוב בשורות התחתיות במחברת
היוה כירידה במשקל שתהיה לי
וששאלו למה אני עושה את זה עניתי"אבססיה"
כל דבר בעולם היוה בשבילי משקל כל דבר
היתי מוצאת עצמי בוכה ובוכה כי לפעמים לא הצלחתי לתרכז ולחשוב ולהזכר אל אותו ארוע מסוים
תמיד קללתי תעצמי
תמיד היה לי את הויכוח בין 2הקולות במח שלי
הוכוחים שהרגו
אומנם עכשו אין לי אתזה במידה הגדולה שהיתה לי אך עדין זה נשאר
ויש לי את זה פה ושם לפעמים זה תוקף בענק
אני מודה שכאשר פרקתי הרגשתי הקלה אמרתי זהו אני מרגשה נקיה
אני מקוה שמכאן והלאה יחלו לי חים חדשים
ושפסכולוג שאמא לקחה והטפול שאחל אצלו יעזור לי
כי אני רוצה לחיות אני רוצה להיות אדם רגיל
בלי
זכרונות אלה
סלחה אל החפירה בובות
מה אתכן מתגעגעת אלכן
לאב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
