שב חזרתי לזה שוב
שוב אני נופלת שוב
אי לי כבר יד שיחזיק אותי
שוב אני נשאבת למעגל הזה
שוב
אמש כל היום היתי אם בן דודי
טילנו צחקנו שחקנו
אכלנו
לא היה לי בלמוס
אך הרשתי לעצמי לטעום קצת מרשמלו
קצת עוגיות
אך ההרגשה שקבלתי אחרי שאכלתי את זה היה נורא
הרגשתי שמנה מגעילה חסרת שליטה
הרגשתי שאכזבתי משו הרגשתי שאבדתי מישו
שאבדתי שליטה
החלתי לבכות הרגשתי מטונפת מגעילה
שבן דודי הלך
נכנסתי לתקלח
אמא ואחי היו בסלון צפו בלרדת בגדל בפול וליום
במח עברו לי מחשבות
"יאלה נצלי את זה ותקיאי את צריכה להוציא תזבל מהגוף"
"אף אחד לא ישים לב"
"תקיאי עכשו"
הרגשתי תדחף הגדול להוציא תזבל מהגוף
וכן גרמתי לעצמי לקיא
הקאתי
הקאתי את הזוהמה שהכנסתי לגוף
הקאתי הכל והרגשתי טוב אם עצמי
הקאתי תזבל שהכנסתי לגוף
(למרות שרוב מה שיצא זה ההרבה מאד מים ששתיתי מעורבב במיץ קיבה ובנהם פיסות מרשמלו סליחה אל התאור)
אך הרגשתי טוב אם עצמי ואני לא מתחרטת שגרמתי לעצמי לקיא
הרגשתי טוב אם עצמי הרגשתי נקיה לא היתי כבר נפוחה מהמים
הרגשתי טוב הרגשתי נקיה ריקה
אח"כ מצאתי תעצמי חושבת לעצמי לא חבל שהרסת תגמילה מהקאות
חודשים לא הקאת
ואני כזה חושבת לעצמי "לא אני לא מתחרטת טוב שעשיתי את זה"
אני לא ידעת מה יהיה מכאן ומהילך
כי אחר והרגשתי שוב את תחושת ההקאה ואת התחושה הטובה הרקנות שבאה אחרי ההקאה
אני לא ידעת אם אני יוכל לפסיק
התגעגעתי לזה
אני שמחה שהקאתי אמש
אני שמחה
אני מרגישה טב אם עצמי
בובות אני ידעת שאכזבתי אך תבינו זה חזק ממני
אף שנסיתי לדכא את הרצון הרב לקיא במהלך הדיאטה הבריאה
הרצון לקיא תמיד צץ לי במח
תמיד היה לי חשק לגרום לעצמי לקיא
לא היה כמעט יום שלא חשבתי אל זה
מצטערת בובות
אני ידעת שאני כשלון
עדכון:
בשבועים הבאים חוץ מימים א-ב אמא תהיה בבית זאת אומרת שלא אוכל
לתחמק מהארוחות השמנות שהיא מכינה לי ולכאורה חושבת שאני אוכלת
אותם
אז ההחלטתי שאני אהיה בשבועים הבאים חוץ מימי א-ב להיות אל 2ארוחות ביום
אין מה לעשות זה הדרך היחידה שלא אעלה במשקל
אני אהיה אל 2ארוחות ביום וזהו
בבוקר אמא בדר"כ מביאה לי לחמניה אם ממרח כולשו
הלחמניה זו לחמניה מהסופר ובאריזה רשום שלחמניה 1 196קל
אני אנסה לשכנע אותה לתת לי לאכול סנדביץ מ2פרוסות לחם קל/חלה קלה זה 33קל בפרוסה
אם ממרח כולשו
אני מצליחה לפעמים לשכנע אותה
או 2כוסות קרנצים אם חלב 0% בחצי כוס 100מל זה 35קל
אז בוקר יש 3אפשרויות:
1)לחמניה 196 אם 2כפיות קוטג' 3% 8קל=204
2)2כוסות קרנצים 180.6+חצי כוס חלב 0% 35=215.6קל
3)2פרוסות לחם קל 80קל/2פרוסות חלה קלה 66קל אם 2כפיות קוטג 3% 8קל
=88קל/74קל(בע"ה אצליח לשכנע את אמא לתת לי לאכל את זה בע"ה)
צהרים:
הפחממות יהיו קבוע 2פרוסות לחם קל 80קל/חלה קלה 66קל/5כפות ממליגה 50קל
+מנה בשרית כולשי שאמא תכין
וזהו בצהרים אני גומרת לאכול עד למחרת בבוקר
אין מה לעשות אני לא רוצה לעלות במשקל לא שוב
אך אני מרגישה ששמנתי מלא
לא היה לי בלמוסים לא כלום אך לא צמתי כלל ולא צרחתי 200קל ביום
צרכתי 3ארוחות ביום בסביבות ה800-1000קל ביום
אני מפחדת לא נשקלתי כבר איזה חודש
ואני לא אשקל לפחות עד תחילת הלמודים(אם בכלל יתחיל אולי יהיה שביטה)
אני מתכננת בימים שאמא תעבוד קצת בבוקר לצום 24שע אין בררה
צריך להוריד את הקל שצרחתי ב3שבועות האחרונים
בקשר להקאות:היום לא הקאתי
כי אמא היתה בבית כל היום
ופעם אחרונה שאכלתי היום היה בצהרים
ועכשו שנכנסתי לתקלח ניסיתי טיפה להוציא אך מה שיצא זה מיץ קיבה
ולא רציתי עכשו כאב גרון
היום אכלתי:
בוקר:לחמניה 196 2כפיות קוטג 3% 8קל=208קל
צהרים:2.5פרוסות לחם קל 100קל חביטה מ2ביצים 200קל ו2כפות רוטב אלף אים 5% 34קל
ולקחתי מאחי קצת מנטוס (5יחידות)50קל ולעסתי 2חבילות מסטיקים כמו מטורפת אני לא מחשיבה קל של מסטיק
זה לא משפיע אל הגוף ואין בזה שומן
ס"כ
584קל אך אעגל ל600 כי אני לא ככ בטוחה בקשר למנטוס לא הספקתי לחשב את הקלריות שבו
אמא כבר קבעה טור לפסכולוגית הטור בשבוע הבא ביום ב בשעה 11 בבוקר
זאת הפסכולוגית שהלכתי אליה בפעם ה1 שנה שעברה כי הדיאטנית שלחה אותי אליה
אני לא ידעת מה יקרה כי אני חיה בשקר מסובבת את אמא שלי בשקר
מספרת לה שאני הפסקתי להקיא מזמן שהפסקתי לקיא לפני חצי שנה כי היא אף פעם לא ידעה שהקאתי לא ידעה כלל
אני ברגע של שבירה ספרתי לה ובעצם
אני התחלתי אם ההקאות לפני 4חודשים בפסח 2008
ולא בחופש הגדול 2007 של שנה שעברה לפי הסטרולין שהמצאתי לה
היא חושבת שאני הפסקתי אם ההקאות בשביתה שבשביתה היה פעם האחרונה שהקאתי אך בעצם בשביטה לא הקאתי בכלל רק צמתי
התחלתי אם ההקאות בפסח 2008 האחרון
אותו ספור ספרתי לה אל הלקס
אני מסובבת אותה אל האצבע הקטנה שלי
אני ממשיכה לקיא והכל
מסובבת אותה בשקר שלי
לפעמים נמאס לי לשקר ולחיות במעגל השקר שלי
אך אני חיבת חיבת למשיך בזה
חיבת לשקר אחרת אני אפרד ממשו
זה שספרתי לה אל ההפרעות שלי כבר אני מרגישה מוזר כאילו אבדתי משו
אני מרגשה ערומה
אני לא מתכונת לאבד גם את הדבר הזה שאיתו אני מרגיש בטוחה ומוגנת
אני חושבת לעצמי למה שוה הפסכולוגית כדי שארמה גם אותה
לא ידעת כלום יותר
מגיע לי רק למות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
