בימים האחרונים אני נכנסת לבלוגי פרו-אנה ולא רוצה להיות ככה בכלל, ולא מקנאת כמעט כשאני שומעת על צומות של אחרים. למרות שהשמנתי בטירוף אני עדיין לא שוקלת יותר מ-50 ואני סבירה לחלוטין ואני איכשהו בסדר, כמעט מרגישה טוב עם עצמי, בטח שלא הולכת להרוס לעצמי את החיים.
ורק רציתי לציין ש
שלחתי עכשיו שיר להלחנה, ועוד אחד לביקורת, ועוד מעט אכתוב סיפור לתחרות הסיפור הקצר. אולי אפילו שניים.
ורק רציתי לציין ש
עוד מעט פסיכיאטר, ואני כבר לא מפחדת כמו החיים אלא רוצה באמת להתחיל בטיפול.
צעדים קטנים ולא מורגשים,אבל אני מתקדמת לאט לאט, ומרשה לעצמי להיות גאה בעצמי, רגע לפני שיהיה לי קשה.
אז אני גאה בעצמי, תתגאו בי, לילה טוב.
והמוטו שמלווה אותי תמיד- "אם אין האדם שואף תמיד לעלות מעלה מעלה, על כורחו יירד מטה מטה". אז מה, עולים מעלה מעלה. רק לא לעצור.