2 שירים מהזמן האחרון.
שירה
אני אוהבת את השירה שלי
בועטת. שירה פואטת.
המילים אינן תחומות בין שולי הדף
הן פורצות מן המגירה.
מותר לצאת מהקווים.
המילים זועקות מהקיר, מהגוף
מאירות לצידו של פנס הרחוב.
עומדות מול עינייך, ואין באפשרותך
להסב מבט. הן כאן והן שורות בכל,
הן כאן והן הכל.
העולם אינו מורכב מפרחים וציפורים
העולם הוא שירה,
גופי אותיות ועיצורים.
כתב ברייל
בכל בוקר וערב
הוא ממשש את פניי
בודק שאני עדיין אני
אני רואה אותו מחייך
אני עדיין אני
אתה עדיין אתה
אנחנו עדיין אנחנו,
וזה מספיק.
אצבעותיו למדו עם השנים
כל תו ותו בפניי
ובכל שנה מתווסף קמט או גומה
או צלקת.
הוא קורא אותי כמפת העולם
כל כולי גבעות ועמקים
ונהרות שוצפים, גועשים.
הוא לא רואה את עלי השלכת
או את הספרים שהזקנה משליכה
מהחלון. הוא לא רואה את השנים
חולפות, מתמידות במעופן
אך הוא חש
את השנים נקוות בפניי,
יוצרות אדוות במים
וזה מספיק.
*
(יבוא יום ואני אפסיק לטעות.
יש טעויות שנועדו להיעשות
ויש
כאלה
שלא.
עוד שלושה שבועות אני אשיג את הירח, בבקשה תחזיקו אצבעות)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
