אנשים יישכחו מה עשית או מה אמרת... אבל הם בחיים לא יישכחו איך גרמת להם להרגיש... כי מילים לא שוכחים!

יום שישי בערב

אני בבית, במיטה עם המחשב הנייד

לא יודעת מה לעשות עם עצמי

כולם יצאו למסיבות פורים

חוגגים נהנים

ואני? לא

אני מחכה לך, מחכה לחיבוק האוהב שלך

אמרת שתבוא אחרי ארוחת ערב, באת? לא

הודעת? לא... אני התקשרתי ב-10 מתוך דאגה

אולי קרה משהו.. אבל היית בבית הכנת מוזיקה

אין לי בעיה עם כל מה שאתה עושה

תלך לתקלט תשתה מה שאתה רוצה

אבל למה לא אמרת כלום?

עד לפני חמש דקות הייתי לבושה יפה

מחכה לך...רק לך...

דאגתי

אמרת שתבוא יותר מאוחר,

יודע מה? אני בספק

אבל אני אחכה

אחכה לטלפון, שתתקשר, אם בכלל תזכור

אתה יודע? היית יכול לשלוח SMS קטן..רק לומר שתגיע יותר מאוחר

כי לא סיימת להכין את המוזיקה

אני אבין, אני לא טיפשה לגמרי, רק קצת.

יודע עוד משהו? כל כך רציתי שתבוא, לספר לך מה קרה היום

היה לי חרא של יום שתדע לך

רציתי חיבוק, נשיקה, מישהו שיקשיב לי.

אבל כל זה כבר לא משנה... תגיע? לא תגיע?

אין לי מושג

אני פה,

עדיין מחכה...

_______________________________________________

מישו בכלל קורא פה?

לא הא?... אני בטח כותבת לעצמי

טוב נו לפחות יש מקום לפרוק בו הכל..

או שלא?..

תגובות יתקבלו בשמחה