שמי אלינור בת19 סוף סוף מודה יש לי הפרעות אכילה
אם הייתי מספרת לחברות שלי שפתחתי בלוג הן יסתכלו בלוח שנה ויקוו שהיום ה-1 באפריל.
אני כנראה במצב יותר גרוע מאשר חשבתי אם יש לי צורך לספר לאנשים מה עובר אליי....
טוב אז איך הכל התחיל,האמת שאין לי מושג.
אני לא עוד בולימית/אנורקסית שסבלה מהשמנת יתר בילדותה והערות מפגרות כמו 'איזה שמנה'' ' אם תרזי קצת תהיא יותר יפה'' וכדומה,אלא בדיוק להפך.מאז ומתמיד הייתי הילדה הרזה שאוכלת כל היום בלי לעלות גרם אחד.כשאני אומרת אוכלת משמע טוחנת,אני לא אשכח את הקופסאות בורקס והרוגלך שהייתי שומרת בארון כדי שאח שלי לא יעיז לגעת בהן, את האמת תמיד הייתי אוכלת כדי שאח שלי לא ,העיקר שהוא לא יהנה מזה.
אז כמו שאמרתי הייתי טוחנת עד שיום אחד החלטתי לאכול בריא,פשוט להפסיק עם הבמבה ביסלי.
כל יום הייתי אוכלת מסודר רק דברים בריאים וכמובן דיאט...
ואז מן הסתם התחלתי לרדת במשקל ואנשים התחילו להשים לב,יותר נכון כולם חוץ מאמא שלי שתמיד הייתה אומרת שאני לא שמנה ולא רזה -מטומטמת אני שוקלת שלושים ומשהו על מטר שבעים.
הבית ספר התחיל לעשות עליי אמבוש כל יום מורה אחרת הייתה ניגשת אליי ומנהלת איתי שיחה ''רצינית'',ולא משנה כמה פעמים אמרתי שאני אוכלת אף אחת לא האמינה,פשוט זה לא נתפס...
עד שהגיע תורה של היועצת לחפור,ואיתה כבר עשיתי עסק אם אני מביאה אישור מרופא שאני בריאה הן מניחות לי.אני לתומי חשבתי מגניב נעשה בדיקה שתצא טובה נביא את התוצאות ושלום ולא להתראות...תמימה שכמותי...
עשיתי בדיקות יצאו יותר מטובות אבל הרופא האידיוט החליט שהן לא משקפות כלום ויש לא הרגשה בנוגע אליי,ולכן האידיוט שלח אותי למחלקת הפרעות אכילה לאבחנה.
שם הכרתי את אתי הדיאטנית שהחליטה מבלי לתת לי הדמנות למחות שאני על ערש דווי ואני חייבת דחוף לעלות 10 קילו לפחות- לא ייתכן שילדה בגיל 17 תשקול ארבעים ועם הגובה שלך,פשוט לא יאומן.מאותו יום התחיל הרומן של שתינו שהתבטא בשקילה שבועית ונגמר בזה שהיא החליטה שהיא לא מוכנה לקבל אותי יותר,נמאס לה להיות שעיר לעזאזל של הציניות שלי.
אוי מסכנה האישה מה הייתי עושה לה... אני לקחתי הכל כבדיחה אחת גדולה והחלטתי לשגע אותה.שבוע אחד הייתי שותה ליטרים של מים ונשקלת,אז הייתי מגיעה מקסימום לארבעים,שבוע אחרי זה הייתי שוקלת 38. וכך שבועות חלפו להן בלי שום שינוי.
כמובן שלא קיבלתי את אישור המבוקש והכריחו אותי באיומים לאישפוז להיות בהשגחת דיאטנית ופסיכולוגית.
וכאן נכנסת לתמונה הפסיכולוגית שלי שלצורך העניין אני אקרא לה שרה.
אוי שרה שרה... אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את המערכת היחסים שלי איתה..
כל שבוע הייתי מגיעה לביתה ומספרת לה מה שנוח לי,והיא כפסיכולוגית טיפוסית החליטה שהכל נובע מהמשפחה שלי ובעיקר מהאח התאום שלי שרק מירר לי את החיים שלי.
ילדה מסכנה במה גרמו לך להאמין,אם רק היית רואה את המציאות לא משנה כמה כואבת...
טוב אני צריכה ללכת אמשיך פעם אחרת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
