MAYBE,

אולי מבוגרים ממני יגידו שאני מדברת שטויות

אבל לפעמים אני מרגישה שהגעתי לגיל הזה שאני כבר מתוסכלת

ש-נו באמת? איך זה שהגעתי לגיל הזה ואני ככה?

חשבתי שעד הגיל הזה כבר יהיו לי יותר הישגים..

פעם עוד הייתי מנחמת את עצמי שאני צעירה ויש זמן וזה יגיע לבד..

אבל הזמן עובר.. ולא הרבה משתנה

אני עדיין דיכאונית

עדיין אין לי חבר

עדיין אני מרגישה אבודה ובודדה

עדיין לא אהבתי

כשהייתי בתיכון חשבתי שבצבא יהיה אחרת

כשסיימתי צבא חשבתי שבאזרחות יהיה טוב יותר

טוב אז בטיול

טוב אז בלימודים

כלום.

והקטע הכי גרוע.. זה לראות שאחרים אשכרה מתקדמים..

שפעם כולם היו באותה סירה..

ואולי דברים נראים כלפי חוץ אחרת ממה שהם כלפי פנים..

כבר קשה לפרגן לאחרים..

איך אפשר לשמוח בשביל אחרים ולרצות שיהיה להם טוב כשהכל מסביבך מרגיש רקוב?

לעדי יש חבר

שקד עדיין עם אותו חבר

ומי היה סופג את כל ההתבכייוניות האלה של "אני בחיים לא אמצא אף אחד"? ומי בסוף עדיין רווק?

אפילו לשיר יש חבר..

-

אולי קצת רקע..

עד לפני שנה הייתי בתולה.

כל השיחות סקס תמיד הביכו אותי, כי כולן מסביבי מדברים על זה ורק אני תמימה ולא מנוסה..

חיכיתי ל"אחד".. לזה שיכבד אותי.. שזה יבוא לאט ובקצב שלי.

אבל זה לא קרה.

לצערי הוקסמתי על ידי אדם בן 28. ולא היה לו נאה לרצות משהו רציני איתי בגלל ההפרש גילאים.

ידעת שאני בתולה, וידעת שאני רוצה משהו מיוחד.

אולי התכוונת לכל מה שאמרת, ואולי סתם דיברת מתוך תשוקה של טיול, ואולי סתם היית חרמן.

"את בוטחת בי?"

"אני מבטיח לך, אנחנו ניפגש בארץ, נשב בת"א באיזה בית קפה"

ומה קרה? חזרתי לארץ ואני לא מעניינת אותך.

אני, שכל פעם מחדש סירבתי לבחורים..

אני שכל הזמן נזהרתי לא ליפול לפח הזה...

וחברים יאמרו שלפחות התנסתי..

מי חיפש התנסות? חיפשתי משהו אמיתי! לא לסמן וי על רשימה!

ובכית לי שאין לך חברה ושאתה מחפש זוגיות...

בסוף מי רווק עכשיו ומי לא?

הוצאת לי את החשק מהכל...

-

מרגישה שהכל כבר אבוד..

מה אני אחכה לגיל 30 עד שיהיה לי חבר????

אני לא יודעת מה זה זוגיות.

אני לא יודעת מה זאת אהבה.

תקליט שבור שחוזר על עצמו

כלום לא משתנה

אני לא מסוגלת יותר

עוד שנה של אולי יהיה יותר טוב?

הייתי רוצה למות

פשוט ללכת לישון ולא לקום יותר..

אני סובלת

אני רק בוכה כל יום

תהרגו אותי כבר כי רע לי.