MAYBE,

מכירים את זה שאתם חיים את החיים שלכם עם העיסוקים שלכם

ואז פתאום, אתם מתחילים להעמיק במחשבות, לחשוב על העומק של מה שאתם עושים והמצב שלכם

ואז אתם קולטים.. בונא.. נשארתי מאחור

פחדתי שזה יקרה

כבר הזהירו אותי מזמן

מהקטע ההוא

שיש שלב בחיים שאנשים.. בשלהם..

זה כבר לא בית ספר שאתה עם אותם אנשים

או צבא, שזאת בערך המסגרת היחידה שאתה נמצא באותה תקופה..

פתאום.. כל החברים עסוקים, נעלמים..

זאת לומדת, עובדת, בזוגיות, במשפחה, באירועים.. איפה יש לה זמן להכניס אותי?

אפילו שיחת טלפון כבר לא

ופתאום קלטתי

שאני כבר לא כל כך חשובה לאנשים..

פתאום..

אין לי חברה אחת שאני סומכת עליה..

וכן.. הם לא מתכוונים לזה.. 

הם לא מנסים לפגוע בכוונה..

אבל זה כואב.. חוסר ההדדיות

ואני מרגישה שנותרתי לבד...