אני זוכרת שתמיד פחדתי מהרגע הזה שאגיע לגיל ה-20 וחברויות יעלמו. כי פתאום כל החברים הולכים למסגרות שונות, המעגלים מתרחבים, אנשים עובדים, אנשים לומדים ויש פחות זמן. בוא נוסיף גם את העניין הזוגיות.
מרגישה מבולבלת..
שפעם היתה לי את החברה הכי טובה שתמיד היתה שם, אם זה לעשות עבודה, או איזה חג, או פעילות..
החברה הזאת שתמיד היו צחוקים והיינו תקועות בתחת של השניה. מספרות על כל דבר בערך ומדברות כל יום..
ופתאום אני לא יודעת אם יש לי כבר את החברה הזאת..
וזה מבלבל, זה מוזר..
איך הגעתי למצב הזה?
הרי תמיד היתה לי את החברה טובה הזאת שידעתי שאני החברה הכי טובה שלה
שכשהיא צריכה עצה היא תבוא אלי
כשיש לה משהו חדש לספר אני אהיה הראשונה לדעת..
פעם ידעתי שיש לי מן "גג".
האם אני זאת שנהפכה להיות יותר אטומה?
האם זה משהו בי שגורם לאנשים לריחוק?