משנכנס אדר קורים כל מיני דברים אבל הכי בולט זה פורים. אצלנו זה לא רק בגלל שגם הבלרינה וגם הפייה נולדו באדר. שתיהן היו צריכות להוולד ממש בפורים אבל כל אחת לקחה לה את הזמן אז הן נולדו אחרי...בכל פורים הבית שלנו מתמלא בכמויות ממתקים לא הגיוניות שנובעות ממשלוחי המנות שכל אחת מקבלת. הענין נהייה די מעצבן בעיניי. אני לא אוהבת ממתקים ששורצים לי בבית ותמיד בסוף זורקת אותם לפח  ומרגישה שאני מפלצת (בדרך כלל זה אחרי שכולם כבר שכחו שהם קיימים אבל אני עדיין מרגישה לא נעים...)

זאת הסיבה שמאד שמחתי שבפורום אמנות הטכסטיל והליבוד ארגנו החלפת משלוח מנות יצירתי. הכוונה היתה לשלוח משלוח מנות שקשור ליצירה -חמישה דברים קטנים (דגש על קטנים-דברי המנהלות)ושיהיו דברים שיצרנו בעצמנו וגם דברים שמקבלת המשלוח תוכל ליצור מהם.

ההגרלה היתה מעגלית כלומר כל אחת ידעה למי היא שולחת אבל לא ממי היא מקבלת. אני קבלתי לשלוח לתחיק ושמחתי שמחה גדולה. תחיק ואני מכירות וזה תמיד כיף גדול לשלוח למישהו שמכירים והם בדיוק חמישה במשפחה אז זה היסתדר לי בול -לשלוח לכל אחד משהו בשבילו.

עשיתי רשימה ארוכהשל דברים שאפשר לעשות אבל בסוף ניפיתי וניפיתי ונשארתי עם הרכב מנצח.

לתחיק ולאיש שלה תפרתי מעטפות מבד. אפשר להשתמש בהם לאכסן כל דבר שרוצים ושצריך להיות מופרד מהבלאגן שבתיק-איפור, מסמכי רכב, דרכון וכרטיס טיסה-מה שבא.

עשיתי אותם זהים מבחוץ

אבל מבפנים הם שונים בביטנה. כאן המקום להגיד שתמיד משתלם שיהיה בד גברי בהישג יד לא משנה כמה אוהבים ורדים...

לתחיק יש בן שתפרתי לו קלמר-הצד החיצוני הוא ג'ינס ובפנים יש בד מנוקד בתכלת.

חשבתי שילד בן 9 כבר לא ירצה קישוטים על הקלמר אז השארתי אותו חף מקישקושים.

יש שתי בנות ותפרתי משהו אחר לכל אחת אבל הן בפרוש יכולות לשתף אז הרווח כפול...

לגדולה תפרתי מממ... ארגונית יצירה?משהו שמאגד בתוכו מחברת חלקה וצבעים. מובן שאפשר להוסיף לענין גם מדבקות או כל דבר אחר להכניס לתיק ולהשתמש באוטו או כשיושבין לחכות בתור או כשנוסעים לבקר את סבתא.

ככה הוא נראה סגור

מאד שמחתי שסוף סוף הישתמשתי בבד עם הפיות החמודות הללו (לכל בד יש יעוד-לכן הוא לפעמים מחכה הרבה זמן בארון אבל בסוף הוא מוצא את יעודו בצורה מושלמת...)

ככה זה נראה פתוח

ולקטנה שבמשפחה תפרתי סינר... מצאתי גזרה בגודל של ילדים בשיטוטי ברשת-קצת שיניתי את ההוראות.... אני כנראה לא יכולה אחרת.

צד אחד מג'ינס וצד שני אדום מנוקד לבן. גם פה הסרט שמשמש לרצועות חיכה בסבלנות הרבה זמן במגירה אבל היה פשוט מושלם פה-לא בטוחה שרואים טוב יש עליו תותים!

היו עוד דברים שלצערי לא היספקתי לצלם מפאת קוצר זמן-דברים ששלחתי לתחיק בלבד-מדבקות מתגהצות מתוך ספר שקניתי בניו יורק, סרטי תחרה וכפתורים וחותמות כמו זאת שבתוך התיק של הפייה.

תחיק התקשרה לספר לי שהחבילה היגיעה ביום האחרון של פורים ושהיתה שמחה גדולה מצד כולם על כך שכל אחד קיבל משהו רק שלו.שתדעו לכם שיותר מאשר לקבל מתנות אני אוהבת לתת אותם....

אני קבלתי שלל דברים נהדרים מלימור שאני לא מכירה אבל ריגשה אותי מאד. קבלתי ממנה פנקס מחטים וכרית סיכות עם אפליקציות נהדרות של ציפורים (אתם מאמינים שאין לי? לא פנקס מחטים ולא כרית סיכות???מקרה ברור של הסנדלר הולך יחף...) קבלתי תחרה שהיתה שייכת לסבתא שלה ושעשתה לי רעד ודפיקות לב והכול היה ארוז בתוך תיק מתוק להפליא.

מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע????

אי שם די מזמן קבלתי מחברה יקרה מתנה ליום ההולדת. לפי בקשתי היא קנתה לי בETSY ספר יפני שכולו תיקים. הרבה זמן פשוט ליטפתי אותו ופינטזתי  מה אני אתפור ממנו (אם עדיין לא הבנתם זאת הודאה בעובדה שקשה לי להחליט...) אבל בבית הזה יש אנשים שיודעים מה הם רוצים ואחרי הרבה דיפדוף הפיה היצביעה על תיק ואמרה "כזה!" 

אין ספק שהתיק הזה זוכה בתואר התיק שלקח לי הכי הרבה זמן להוציא לפועל. ברור לכם שאני לא קוראת יפנית? האמת שזה לא כל כך נחוץ כי כל דוגמה מלווה באיורים מאד ברורים (למי שיודע לתפור תיקים). התיק המקורי הוא די קטן אז כל הגזרה קודם כל הוגדלה ב50%.

אחר כך לקח לנו לא מעט זמן לבחור בדים-יש כמה והם צריכים להשתלב בהרמוניה..

שבת אחת גזרתי את כל החלקים וגהצתי פליזלין-כן לכולם...

התחלתי לתפור. בכל שלב שהתקדמתי גיליתי כל מיני דברים שאני צריכה לעשות ושלא מבינים מהאיורים. אז אי אפשר היה פשוט לתפור את הכול כי כל פעם הייתי צריכה לעצור ולתכנן משהו. כמו שקורה אצלי בדרך כלל ככל שהתקדמתי גם נוספו לתיק כל מיני פרטים שלא מופיעים בתיק המקורי ושהם תוספות שלי. למרבה הפליאה-לא פרמתי אפילו פעם אחת. אולי בגלל שהוא לקח כל כך הרבה זמן . אפילו לשכמותי זה היה חתיכת תרגיל בדחיית סיפוקים.

הצלחתי לסיים אותו ליום ההולדת של הפייה שהיתה מאד מבסוטית מהתוצאה וכבר חנכה אותו לתפקידו החדש-תיק בלט.

אז אחרי כל הקשקשת נראה לי שאפשר סוף כל סוף להראות במה מדובר -זהירות-צילמתי מכל זוית אפשרית.

מלפנים

ועכשיו לפרטים הקטנים-הרצועה כאן עשויה מחיבור של שתי חתיכות לא שוות ברוחבן כך שכשתופרים אותן ביחד נוצר האפקט שאתם רואים של צבע אחד שמקיף את הצבע השני. המונח האנגלית הוא faux piping.

כיס צהוב עם קפל. הבד המתוק עם הילדות הוא בד יפני שנקנה לפני המון זמן ושאני מאד אוהבת ולא מצאתי יותר כמוהו. קצת חבל שלא קניתי יותר מFQ.

כיס מרוכסן

כיס צדדי ,יש שניים אחד בבד הצהוב ואחד בבד הכחול המשובץ-בקבוק מים מינרלים קטן נכנס שם בנוחות.

לכיסי הצד יש קפל בקצה שמונע מהתיק להימרח לצדדים כשלובשים על הכתף . תופרים בסוף בסוף אחרי שהתיק גמור. הבטנה הפנימית חורגת החוצה בכוונה.

כפתור. הכפתור מתנה מתמרי ויש עליו תותים מתוקים

ככה התיק נראה מאחור

וכדי שתראו מקרוב מה זה...חלק מסרט מתוק שקבלתי מתמרי עם איורים של כל חודשי השנה. הפייה נולדה במרץ.

טאץ' אחרון בהחלט-

 התוית תפורה בתוך התיק. מה אמרה על זה הבלרינה? " COOL! העיקר שלא כתבת שם MOMMY MADE"

והנה הוא על הדוגמנית

נראה לי שהבנתם כבר שאני מאד מרוצה מהתיק ומאיך שהוא יצא.

פורים שמח!

פעם לפני קצת יותר משנה הבטחתי שאני אציג פה דברים שעשיתי בעברי היצירתי הרחוק.

באותה פעם גם היזכרתי לעצמי שאחת הסיבות לפתיחת בלוג היתה לתעד את היצירות שלי. זה היה אחרי שנוכחתי שאת רוב היצירות שלי במהלך השנים חילקתי כמתנות. כמובן שאני לא מתחרטת על אף יצירה שנתתי אבל קודם כל אני בטוחה שאני כבר אפילו לא זוכרת את כולן וחבל,  וחוץ מזה היה מענין לראות אם היתה איזושהיא אבולוציה  יצירתית.

אז הרשומה הזאת מתחילה פעם...כשלמדתי לסרוג במסרגה אחת מסבתא שלי. לסבתא שלי (ז"ל) תמיד היתה מסרגה ביד. כשהיינו קטנות היא סרגה לנו קרדיגנים מסוגננים שנסגרו תמיד בכפתורים חלקים ועגולים או בכפתורי פנינה. בקיץ (כן פעם בקיץ היה פה חם ולאנשים לא היה מזגן בבית...) היא עברה לסרוג doilies. פעם כששאלתי אותה מה היא תעשה עם כולן היא הודיעה לי שהן בעצם שלי או יותר נכון שלנו הנכדות שלה. נדוניה... ברור שממרומי גיל 15 או 16 זה היה נראה לי הדבר הכי מיושן והכי לא קולי בעולם. הייתי מספיק מנומסת לא להגיד שום דבר אבל מובן שבפנים הייתי בטוחה שלאדם מודרני שכמותי אין שום צורך במשהו ארכאי כמו נדוניה...

קצת לפני השרות הצבאי שלי תקפה את המדינה קדחת תחרה-כל מי שהחשיבה את עצמה סרגה (קרשה?) לעצמה מפות, מפיות, וילונות ושלל אביזרים. הטרנד לא פסח עלי וגם אני סרגתי במרץ, דוגמאות היו בשפע ובחינם-כל עיתון נשים שכיבד את עצמו פירסם שלל דוגמאות שניתן היה לסרוג.

הנה אחת-היא פרושה דרך קבע על שידה בכניסה לבית שלנו ונסרגה מתוך גזיר עיתון כלשהו שכמובן לא שרד את השנים.

אחר כך סרגתי עוד כמה

סליחה על הקמטים הן נשלפו מהארון ללא הכנה מוקדמת...

ואז החלטתי ללכת על גדול! מכיון שאת רוב הסריגה שלי בצעתי בלילות שמירה החלטתי שצריך לסרוג משהו שיקח הרבה זמן ולא יגמר מהר...

כיסוי מיטה.

זוגי.

יש כאן לפחות קוראה אחת בבלוג שראתה אותו בהיתהוות ויודעת שהוא אכן לקח הרבה זמן. מובן שהוא גם נהיה יותר ויותר כבד ולקראת הסוף הוא כבר תפס את רוב המקום בתיק השמירה שלי.  לכבוד הרשומה הזאת הוא יצא מהמחבוא ונפרס על הספה בסלון. נרשמה התעלפות קלה מצד הבנות...

חדי העיין יבחינו כבר בכיתמי ארון...

קצת תמונות מקרוב כדי שתראו את הדוגמה

כבר אז מבלי לדעת סרגתי הליקס אמנם לא כפול אבל ...

הפרוייקט הזה היה כנראה מספיק גדול בשביל לגרום לי לעזוב את הסריגה לתקופה מסויימת ולחזור אליו אחר כך רק לפרוייקטים הרבה יותר קטנים....

למזלי הזמן שעבר גרם לכך שהמפיות של סבתא שלי כבר לא נראו לי ארכאיות אלא לגמרי שוות והן כמובן מצאו את דרכן אלי.

אז הנה כמה דוגמאות למה שסבתא שלי סרגה לי

ועוד אחת

ומקרוב-כי באמת אין דברים כאלה

תודה שהגעתם עד הלום. שבוע נהדר שיהיה.