לא מזמן נשאלתי אם אני עושה גם דברים בנייר. עניתי שכן אבל שאני לא נוטה להראות אותם. הסיבה העיקרית היא שתמיד נראה לי שהעבודות נייר שלי הן לא מספיק ברמה ולא בא לי לעשות לעצמי בושות בקהילת הסקראפריות .אחר כך חשבתי שיש בזה משהו מוזר-לא בזה שאני לא מראה את מה שאני עושה'

 אלא בזה שאני כמעט ולא עושה מפני שתמיד גם בתקופות שלא היתה שום יצירה בחיים שלי, תמיד הכנתי כרטיסי ברכה עבודת יד. הרבה לפני שידעתי מה זה סקראפ וניירות מדוגמים נטולי חומציות הכנתי כרטיסים משלל חומרים שבדרך כלל כללו בריסטוליםותמונות מענינות משלל מגזינים שנהגתי לאסוף. אין תעוד של אף אחת מהיצירות הללו וברור שאני לא יכולה לשחזר ולו אחת. עכשיו אני משתדלת לקבל את הכרטיסים שלי בהחלפות מהחברות המוכשרות שלי כמו הכרטיסים הללו שקבלתי מנילקי בהחלפה פרטית שעשינו או הכרטיסים שסמדר הכינה לי במשחק משאלות. ככה יש לי כרטיסים נהדרים בעבודת יד שאני יכולה לצרף למתנות. לפעמים בעל המתנה עצמה או הארועמזרים את מיצי ההשראה וואז אני מכינה כרטיס במיוחד... במיוחד בשבילה... במיוחד בשבילו... במיוחד בשבילם... כמו זה למשל... וגם זה....

כשקבלתי הנחיות מהאחין בן ה 7 שלי איזה רובוט לקנות לו ליום ההולדת (" יש כחול ויש אדום, את צריכה לקנות את האדום וזה צריך להיות ביחד עם דודה  ***** כי זה יקר") מכיון שהדודה (אחותי...) קנתה את המתנה אני מוניתי על הכרטיס. ישר ידעתי שהולך להיווצר גם כרטיס רובוט.

חיפשתי סכמה של רובוט ברשת (יחי גוגל...) וכל השאר היה כבר מאד פשוט...

אני יודעת שבא לכם לגחך-תתאפקו.

האחין המתוק שלי היה הרבה יותר מעונין ברובוט עצמו כמובן.

אולי בגלל זה (ואולי לא) לא היה לי שום רעיון לכרטיס בת מצווה לאחותו הגדולה. בלנק. נאדה. אפס.

24 שעות לפני המסיבה זרח במוחי הקודח הרעיון להכין כרטיס מבד. ההשראה באה ללא ספק מהיוצרת הזאת שאליה התוודעתי בזכות חגית מגם וגם וגם.

באמת מי קבע שזה חייב להיות מנייר? חיש קל נאספו להן מלאן שאריות בדים  גוהצו על פליזלין דו צדדי ואז לפיסה של בד פישתן לבן והכול ביחד נתפר בחדווה רבה בעזרת הרגל לתפירה חופשית. הרגל הזאת זה דבר מדיטטיבי לגמרי. אני רציתי להשאיר את השוליים פרומים אבל האסטטיקנים האחרים בבית הטילו וטו אז יש סיומת של סרט אלכסון לבן.

הנה אחת מקרוב

בצד השני כתובה ברכה כמובן... מאד שימושי שיש טושים לבד שאיתם נכתבה הברכה. אם היה יותר זמן קרוב לודאי שהייתי רוקמת אותה.

ומבט מקרוב על האמבלישמנטס שלי

ורדים מסאטן (חנות חד פעמיים), עלים סרוגים בקרושה (אני...), חותמות (מסטודיו מסטיקים)

מצד אחד יצא כרטיס מדליק שילדת בת המצווה מאד אהבה וכבר מתכננת לתלות בחדר בתור תמונה (סטארטאפ אמיתי). מצד שני יש אפשרות שעכשיו גם מעט היצירה בנייר שלי תרד לאבדון. מצד שלישי יש המון תמונות שמחכות שיעשו מהן אלבום (אמאל'ה).

ימים יגידו.

זוכרים את הספארי הזה? לא להאמין אבל זה בדיוק שנה מאז... וממש לא התכוונתי להפוך את זה למסורת אבל תכף תראו למה פתאום מצאנו את עצמנו בעוד ספארי מהכורסא והפעם למתקדמים...

מדובר באותו חור מזגן ובאותה להקת דרארות... השנה לא התרגשנו כשראינו אותם חוזרים לאותו מקום-הסקנו שבשנה שעברה כנראה היה מוצלח אז חזרו. מידי פעם העפנו מבט-בכל זאת הם מקימים הרבה רעש- וחזרנו לעניננו. ואז התחלנו לשמוע קולות חדשים-בדרך כלל מוקדם בבוקר. הצצה מהחלון גלתה תגליות חדשות ואנחנו שלפנו את המצלמה וחזרנו לשחק בלהיות צלמים של נשיונל ג'אוגרפיק. התמונות צולמו על ידי, גבר הבית והפיה.

בוקר טוב! איך ישנתם??

עוד לא אכלנו שום דבר....

גם אני, גם אני !

 

אמא!!!! איפוא את????

למה אתה תמיד ליד החלון?????

אמא תגידי לו... הוא דוחף....

יש!!! גם אני ליד החלון!

כבר צהריים... מה עם איזה נשנוש קטן?

יאללה... אוכל ושלף שטונדה....

אם כבר אני שומר על הגוזלים לפחות נעשה קצת כושר... היפוכים...

שיווי משקל...

ואקרובטיקה...

עכשיו ככה:

עוד לא ראינו אותם מתאמנים בתעופה....

מענין אם גם בשנה הבאה הם יבואו...

אני יכולה להיות ריצ'רד אטנבורו? יש לי כבר את הקידומת המתאימה ואני יודעת לעשות יופי של מבטא בריטי.

מכירים את זה שיום אחד אתם מתעוררים בבוקר ומרגישים שאתם חייבים לשנות משהו? את התיסרוקת , את הבגדים , צבע הקירות בחדר...(אצלי זה בדרך כלל את הגיזרה...)

אז יום אחד בבוקר קמה הבלרינה והחליטה שהחדר שלה דורש שינויים... שמיכת טלאים שתכסה לה את המיטה אמא שלה עוד לא התנדבה לתפור לה אז היא החליטה להתחיל בקטן. בטיול השנתי לאיקאה נקנה כיסא חדש ומגניב. הכיסא הישן נקנה בכיתה ב' והוא כבר ממש לא עומד במדד הקוליות הנדרש מבת 17. רק לשם השוואה-אני קבלתי כיסא תלמיד בכיתה ד' והוא נדד איתי במיגוון דירות ואתרים במשך 3 עשורים וגם כשהורדתי אותו ושמתי אותו ליד פח האשפה הוא עדיין נראה טוב-לראיה-10 דקות לאחר שהורדתי אותו הוא כבר לא היה שם.

ישן...

חדש...

ואם להתלות בדיברי אחרים "משן יפני תדש חוציאו" (קונצי ובובי מברכים על החלפת כובעו של הובגובלין במרגלית המלכותית-"משפחת החיות המוזרות" מאת טובה ינסן).

אחר כך הוחלט שהכריות שנמצאות על הספסל ילדותיות מידי ויש לעטר את הספסל בכריות חדשות. באותה נסיעה לאיקאה נרכשו 4 כריות חדשות כל אחת במחיר המצחיק של 9 שקלים. שתיים מהם אומצו מיד על ידי הבלרינה שגם זכרה שהיא ראתה בסטוק הבדים שלי בדיוק את הבד שהיא רוצה. אני זכרתי בדיוק איפוא לקנות תחרה (בדיוק היתה במבצע אצל נתנאלה-12 שח ל3 מ') ונתפרו שתי כריות מאד זריזות-בד רומנטי ותחרה מסביב.

בד ותחרה מקרוב

מאחור הן נסגרות בכפתור מצופה

 הכריות הילדותיות ביחד עם פוף "שמקלקל לי את החדר" נמסרו לתמרי ששמחה לקבל אותם לפינת הסיפריה בצהרון שהיא עובדת בו.

אחרון חביב בסיבוב המייק אובר היה אוסף הבובות. יש לה לבלרינה אוסף בובות שרובן ניתנו לה במתנה מכל רחבי העולם. יש שם בובה שסבא וסבתא הביאו לה מספרד בובה תפורה ביד שנקנתה בקניה, בובה אפרואמריקאית שאני קניתי לה בניו אורלינס ובובות שאבא שלה הביא לה מיפן. כמעט כולן סולקו מהמדפים על מנת לפנות מקום לדברים אחרים (ואופסנו בזהירות...). הבלרינה הכינה לעצמה שני מתקנים לעגילים לפי ההדרכה של נתנאלה-בד תחרה בתוך מסגרת רקמה ועליו תלויים כל העגילים.

אחד גדול...

ואחד יותר קטן

בניגוד להדרכה המקורית היא לא רצתה לתלות אותם על הקיר אלא שהם יעמדו על המדף (שהתפנה כאמור...) והיא שכנעה את גבר הבית להנדס לה רגל תומכת לכל מתלה כזה

אם תהיתם מה היא עושה כשמשעמם לה אז הנה דוגמא...