הכל דבש

לא הייתי פה הרבה זמן, הפסקתי להגיב ואני ממעטת להדליק את המחשב. כואב לי מידי, פיזית, לשבת מולו. זו הסיבה שאני לא מגיבה לאחרונה אצל אף אחד

לצערי כל החודש האחרון היה רצוף כאבים ודאגות, ובסוף השבוע הזה היה השיא - ביום חמישי נפל דבר, והיום עוד אחד.

ביום חמישי הצלחתי בקושי לנסוע עם הג'ינג'י לביקורת בכרמל ושם קיבלנו בשורה רעה שלא ציפינו לה - הטיפול לא עזר וצריך ניתוח דחוף.

ביום ראשון בבוקר הוא ינותח ואחר כך שבועיים מנוחה מוחלטת, ורק אחר כך נדע אם הצילו את העין שלו או שהוא יישאר עיוור בעין אחת.

את סוף השבוע הקצר עד הניתוח הוא מנצל לסדר כמה שיותר עניינים ולפתור כמה שיותר בעיות. אי אפשר להיות חולה בארץ בלי לטפל בכל מיני בירוקרטיות מרגיזות, ולצערי אני לא מסוגלת לעשות הרבה.

כמו שתכננו קודם נסענו על הבוקר לרופא פרטי, מומחה גב. בנוסף להיותו רופא מומחה הוא התברר גם כמנטעש, וזה בניגוד לרופא הקודם שהייתי אצלו שממש לא מצא חן בעיני. הפעם היה לי גם צילום סי. טי. להראות לו, ולמרבה המזל המומחה הנחמד ידע לפענח אותו (לוקח לקופ"ח שבועיים לשלוח פיענוח של סי. טי. וזה המון זמן כשאתה מתייסר בכאבים) ובישר לי מיד שאכן, יש לי בעייה שלא קל לפתור אותה. הדיסק בין חוליה L5 לבין עצם הסקרום שלי מנוון וזו הסיבה לכאבים ולסבל שעובר עלי. טוב עשיתי שסירבתי לקבל זריקת קורטיזון, היא לא הייתה עוזרת לי כלל ובעצם הדבר היחיד שיעזור הוא ניתוח אם כי הוא חושב שקודם עלי לנסות פיזיותרפיה ומנוחה וטיפולים אלטרנטיביים כדי להניח לגוף להתגבר לבד על הבעייה. רק אם אמשיך לסבול עוד כמה חודשים ולא יהיה שיפור הוא מציע לשקול ניתוח ובינתיים כדאי שאלך לצילום אמ. אר. אי.

אם לא הייתי מודאגת וחרדה מהניתוח שג'ינג'י עומד לעבור עכשיו גם זה! הבשורה הרעה הזו נפלה עלי כרעם ביום בהיר והוסיפה לעננת הבאסה שמרחפת מעלינו הקיץ. לפחות דבר טוב אחד קרה, הדיירים האנטיפטיים שלנו עזבו בזריזות ובלי שום בעיות ועניינים והמקרר שהתקלקל בשבוע שעבר ועבר תיקון עובד יפה. עכשיו רק נשאר לנו להבריא ולמצוא דיירים חדשים ולהמשיך בחיינו כרגיל.

תחזיקו לנו אצבעות.