הכל דבש

מיד אחרי הפסח עוגי חזר הביתה והצהיר שהוא לתל אביב לא חוזר יותר בחיים כי רע לו שם והמקום הזה עושה לו לא טוב.

בהתחלה כולנו כעסנו עליו מאוד, הוא עשה לנו כזה בלגן עם המעבר שלו לתל אביב, התפטר בצורה די מכוערת ולא אחראית מרמב"ם, והסתלק משאיר לי לאסוף את כל הבלגן בחדר השכור שלו ולארוז את כל הבגדים והחפצים שלו. כדי להתארגן בתל אביב הוא לקח מאיתנו הלוואה של שלושת אלפים ₪ כדי לשלם שכר דירה לשלושה חודשים מראש, ועוד הלוואה של אלף ₪ מהורי כדי שיהיה לו לחיות עד שהוא יקבל משכורת, ועוד לפני שהמשכורת המיוחלת הגיעה הוא כבר חזר הביתה. אם השותפים שלו לדירה לא ימצאו מישהו שיחליף אותו וישלם עבורו הכסף הזה ילך לאיבוד. כשהוא עזב הוא השאיר בתל אביב את רוב החפצים שלו ולקח רק קצת בגדים ואת האופניים החשמליות שהספיק לקנות בתשלומים, ונעלב נורא כששאלנו מאיפה יחזיר לנו את הכסף שהלווה. הוא סמך על מענק השחרור שלו מהצבא אבל מעשה שטן הוא שוב איבד את תעודת הזהות שלו ובלי תעודת זהות הבנק לא הסכים לתת לו את הכסף. שוב הייתי צריכה להלוות לו כסף לנסוע למשרד הפנים ולשלם שם כדי לקבל את התעודה ועל הדרך לקנות לו כפכפים כי הוא איבד אחד מהם. רק בשבוע הבא הוא יוכל לאסוף את תעודת הזהות ואז לקבל את הכסף שנחוץ לנו מאוד. היינו זקוקים לכסף לשלם חוב שמאוד העיק עלינו ובלית ברירה הלוונו אותו מחמותי, אני מאוד מקווה שהוא יקבל סוף סוף הכסף הזה ונוכל להחזיר לה את החוב כי אני שונאת להיות חייבת. 

לעוגי כנראה שחובות פחות מפריעים כי הוא אוסף מהם מלא חופניים, לפחות הוא מצא מיד עבודה באיזה מסעדה והוא עובד שם המון שעות כי יש לו כאמור המון חובות, לנו ולבנק ולבחור שהוא קנה ממנו את האופניים. השבוע מלאו לו 26 והוא בילה את כל היום הזה בעבודה ולא הלך לחגוג עם חברים בטענה שהוא עייף ואין לו כסף. פעם ראשונה שהוא נותן לסיבות הללו להפריע לו לחגוג, אולי הוא מתבגר סוף סוף?

לצערי חמותי שוב התאשפזה. לקחתי אותה לבית חולים כרמל ביום שני בבוקר, חניתי במקום אסור וחטפתי קנס, וביום חמישי אחרי הצהריים שחררנו אותה מבית החולים. אני מרגישה שכל השבוע אני מתרוצצת ופותרת בעיות לחמותי ולעוגי ומתעסקת כל הזמן בעניינים שלהם, מסיעה ומחזירה, מייעצת ובעיקר דואגת.

למרבה השמחה העיניים של ג'ינג'י החלימו כמעט לגמרי והוא שוב רואה די טוב (צריך כנראה משקפים לקריאה מקרוב אבל בגילו זה לגמרי נורמאלי) ותודה לאל אני כבר לא צריכה להסיע אותו יותר ממקום למקום, רק להשגיח שהוא ועוגי לא יריבו ולאסוף ולחפש כל הזמן את הדברים של עוגי שיש לו כישרון מיוחד לאבד את החפצים שלו ולבזבז את הכסף שאין לו.