הכל דבש

למרבה הפלא צץרץ מגלה פתאום נטיות לבישול. הוא טוען שזה בגללי כי אני לא מבשלת אוכל לטעמו, וגם כי הוא רוצה כל יום אוכל טרי שבושל באותו יום, ופירוש הדבר שאני אמורה לגור פחות או יותר במטבח. תענוג קטן מאוד, בעיקר בקיץ.

כשאמרתי לו שאם לא נאה לו האוכל האשכנזי המכובס שלי שיבשל לבד הוא הפתיע ונענה לאתגר והתחיל לבשל לבד. הוא אוהב כל מיני פסטות ואורז עם רטבים שהוא מאלתר על בסיס מתכונים שראה פה ושם. בגללו למשל התחלנו לאכול פסטו שפעם לא הכרתי בכלל.

אתמול שלחתי אותו לקניות והוא קנה מה שביקשתי והוסיף עוד כל מיני דברים שמצאו חן בעיניו, פטריות ושמנת לבישול וגם פלפל שהבחנתי בו רק היום בבוקר כשנעמדתי להכין רוטב בשר לפסטה שבישל צץרץ אתמול. טיגנתי את הבשר והוספתי שום ורוטב עגבניות והחלטתי להוסיף גם פלפל אחד ירוק ותמים למראה כדי לגוון קצת. הכל הלך למישרין חתכתי וניקיתי את הגרעינים ובתמימות הכנסתי חתיכה קטנה לפה כדי לטעום, בחיים לא טעמתי משהו חריף כל כך. שטפתי מהר את הפה עם מים ואז הבחנתי שהיד שלי בוערת, לא עזר ששטפתי ושוב שטפתי ומרחתי קרם נגד כוויות וקרם סתם ואפילו לקחתי כדור נגד כאבים, היד בעיקר השמאלית שאיתה ניקיתי את הגרעינים פשוט בערה וגם הפנים שנגעתי בהן בהסח הדעת צרבו והופיעו עליהן כתמים אדומים.

את הפלפל החתוך כלאתי בתוך צנצנת זכוכית עם מכסה והוספתי לרוטב רק שתי חתיכות קטנות. קיוויתי שאחרי מקלחת ושטיפה עם סבון היד תפסיק לצרוב אבל היא כאבה אפילו יותר. חיפשתי במקפיא משהו שיעזור ולמזלי מצאתי שקית קפואה של חלב ונעזרתי בה. רק אחרי כשעתיים ידי המסכנה הפסיקה לכאוב, הרוטב אגב יצא מצוין וכולם אכלו בתיאבון בעיקר צץרץ שצחק מהרגישות שלי ונדהם לשמוע שמעולם לא בישלתי עם פלפל ירוק.