הכל דבש

לפני כמה ימים הג'ינג'י התחיל שוב להתלונן שהוא לא רואה טוב, בעין הבריאה הפעם.

הזכרתי לו שהרופא אמר שיש לו התחלת קטרקט בעין הזאת וזו בטח הסיבה, אבל הוא לא נרגע והמשיך להיות עצבני ומודאג ונעלב מאוד כשאמרתי לו שאי אפשר לרוץ למיון על כל שטות.

עלי להודות בבושת פנים שהוא צדק ואני טעיתי, והגבתי באטימות ובחוסר רגישות. למרבה המזל הוא התעלם ממני, הלך לרופא עיניים ששלח אותו בדחיפות למיון כי מתברר שיש לו שוב הפרדות רשתית, הפעם בעין השניה, הבריאה לכאורה. ואם לא די בכך גם עם אימא שלו יש בעיות רפואיות והיא אפילו אושפזה בבית חולים לכמה ימים בגלל ירידה דרסטית בהמוגלובין וכל זה בהתחלת האביב - העונה הלחוצה ביותר אצל דבוראים.

מרגישה אשמה מאוד התנדבתי ללכת עם אימא שלו לבדיקות אצל הרופא בזמן שהוא נסע לטפל בכוורות שלו ומשם נסע לבדיקה אצל הרופאה שלו, זו שמומחית ברשתיות, והוחלט שביום ראשון בבוקר הוא הולך לניתוח. רצה הגורל ובדיוק ביום הזה אני מתחילה סוף סוף פזיותרפיה במכון הפזיותרפיה של קופ"ח.

מה אפשר לעשות? אני לא מסוגלת להיות בשתי מקומות בבת אחת ולמרות שג'ינג'י טוען שלא צריך ובאמת חבל שאפסיד והוא ייסתדר לבד אני לא יכולה לתת לו ללכת לניתוח בלי שאפרד ממנו קודם ואחר כך אמתין לו שיצא מחדר ההתאוששות ויגיע למחלקה ואשמור עליו עד שיתאושש לגמרי. ביטלתי את התור לפזיותרפיה ואני אשהה איתו כל זמן שירשו לי. בסוף השבוע לפני הניתוח הוא מתרוצץ וטורח ומנסה לסגור כמה שיותר עניינים כי אנחנו יודעים שאחרי הניתוח ידרשו ממנו לשכב בבית איזה חודש ואסור יהיה לו להסתובב. הוא יאלץ לוותר על הסמסטר הזה באוניברסיטה (הוא שומע חופשי בחוג לארכיאולוגיה) והכוורות יוזנחו ואני אצטרך להתמודד לבד עם מרכז המבקרים.

לא פשוט בכלל  אני מקווה שהגב שלי שמגיב רע מאוד ללחצים נפשיים יחזיק מעמד. מזל שיש לנו ידיד שעוזר בכל פעם שיש לחץ ועומס. מקווה שנעבור בשלום את התקופה הזו.

המון זמן לא כתבתי. אין סיבה מיוחדת, סתם, הכל בסדר ואין לי על מה לכתוב. הגב שלי הולך ומשתפר ועברתי לעשות פלדנקרייז בקבוצה. זה סימן לטובה וכמובן פחות יקר. אני גם עושה הידרותרפיה בבריכה טיפולית, גם זה עוזר כנראה ובקרוב אתחיל לעשות פזיותרפיה בקופת חולים. נקווה שגם זה יועיל.

גם ג'ינג'י מרגיש טוב יותר למרות שהוא לא מפסיק להתלונן שהוא לא רואה כמו בעבר, מתעלם באלגנטיות מזה שהוא כבר בן 63 ואנשים בגיל הזה משתמשים במשקפיים, וזה בסדר. הוא מתעסק לאחרונה בארכיאולוגיה בצורה פעילה ביותר, לא רק שהוא לומד כשומע חופשי באוניברסיטה הוא גם מתנדב בכל מקום שרק אפשר. גם בבית שערים שם ממיינים ומקטלגים את ממצאי החפירות של הקיץ וגם בחפירות לימודיות בנחל המערות. מהשבוע הוא יהיה שם כל בוקר ויש לו מזל גדול שהשבוע יהיה חם מהרגיל. הוא נרשם רק לשבוע אבל לא אתפלא אם הוא ימשיך לעוד שבוע.

מה שעוד מדהים אותי זה שבעלי היקר שתמיד כעס שאני כל הזמן מול המחשב גילה את נפלאות האינטרנט, גולש שעות בכל מיני אתרים על ארכיאולוגיה וגם מנסה ללמוד להקליד בשיטה עיוורת בעזרת 'הארנבת' ומגלה התמדה ראויה לשבח.

עוגי שוב התאשפז ועבר ניתוח, הפעם בכרמל כי ברמב"ם התעקשו שהוא בסדר והפנו אותו למרפאת כאב במקום לטפל בו. הוא התעצבן ועבר לבית חולים כרמל שבניגוד לרמב"ם השקיע קצת יותר מאמץ וכסף ושלח אותו לצילום סי. טי. שם התברר שהוא צודק ויש לו שוב אבן שחוסמת את בלוטת הרוק וחייבים ניתוח. למרבה השמחה הוא עבר את הניתוח בשלום והוא בסדר. 

צץ רץ מבלה בברזיל, ומידי פעם שולח לנו תמונות או מנסה לדבר בוואטסאפ אבל יש שם קליטה די עלובה אז השיחות די מתסכלות.

והבוקר כשטיילתי עם הכלבים כי ג'ינג'י יצא ממש מוקדם והטיול עם הכלבים יפול עלי השבוע צילמתי תמונה של עץ בשלכת שהניצנים שלו כבר הנצו ולדעתי היא מסמלת ממש יפה את הסתיו. העץ אגב הוא אלון התבור שהוא העץ הנפוץ ביותר באזור שלנו.

יש לנו גם המון כלניות ורקפות והבוקר ראיתי גם מקור חסידה גדול נהדר. באמת לא ברור לי למה כל עמישראל נוהר לרמוס את הכלניות בדרום כשיש אצלנו כל כך הרבה כלניות שאפשר לרמוס.