בשבוע שעבר נסע לו ג'ינג'י עם כל הכיתה שלו
לארכאולוגיה ליוון. היה סיור נהדר, הם חרשו את עתיקות יוון ונהנו מאוד. אני נשארתי
בבית עם הכלבים והילדים ושאר הבעיות, אימא שלו למשל שסובלת מכאבים בידיים ובכתפיים.
נסעתי לנהרייה לעשות אתה קניות וכאב לי הלב על הסבל שהיא עוברת.
לפני שנסע ג'ינג'י הזהיר אותנו שחייבים להניע
את הרכב שלו פעם ביום כדי שלא יהיו לו בעיות עם ההתנעה כשהוא יחזור. אני וצץרץ
עשינו תורנות רכב וכל יום הנענו את המרסדס ויטו שלו והכל הלך כשורה.
אחרי שג'ינג'י חזר לארץ הוא ניסה להתניע את
הרכב וכלום, הרכב נתקע ולא הניע. ניסינו להתניע בעזרת כבלים שחיברנו למכונית שלי,
לא עזר כלום, הרכב דומם.
התקשרנו לגרר, הם אמרו שישמחו לבוא אבל אחרי
שהם יצליחו להניע אותו חייבים לקחת אותו מיד למוסך, זה החוק אצלם. אבל מה עושים
ביום שישי אחרי הצהרים כשכל המוסכים כבר סגורים? משאירים את האוטו מול המוסך
ומקווים לטוב. ג'ינג'י סירב להצעה הזו מפחד שימצא אוטו מפורק ביום ראשון בבוקר והחלטנו
שהם יגיעו לגרור אותו ביום ראשון בבוקר.
אבא שלי התנדב לנסות להניע את המרסדס הסרבן עם
איזה מכשיר פלא שהוא קנה באינטרנט. הגיע ביום שבת בבוקר וראה איזה פלא, הרכב נעול
ואי אפשר לפתוח אותו למרות כל המאמצים. טוב, הגרר יבוא ביום ראשון יפרוץ את האוטו
וייקח אותו למוסך ניסיתי להתנחם אבל שוב לא, הגרר לא כולל מנעולן. קודם שנתכבד
ונזמין מנעולן שיפרוץ ואחר כך נראה ובינתיים כמו להכעיס גם האוטו שלי, הניסן הקטן
והחביב שלי, משמיע קולות חשודים מאוד.
בבוקר, אחרי צעקות וויכוחים והתלבטויות הוחלט
שג'ינג'י ייסע עם הרכב שלי למוסך ואני אזמין בינתיים מנעולן. התקשרתי לאחד שגר
בכפר הערבי הסמוך, הוא לא ענה אז התקשרתי לאחר שהפנה אותי למישהו אחר שקבע שיבוא
בעוד כשעה וזה יעלה לי 400 ₪. בינתיים חזר אלי ההוא שקודם לא ענה ואמר שיגיע מיד
וייקח רק 200 ₪. קדימה בוא אמרתי ועד שהוא הגיע ניסיתי לבטל את השני שלא ענה משום
מה. שלחתי לו מסרון ביטול בתקווה שהוא קורא אותו ורצתי לפגוש את זה שכן הגיע. (היה
צריך לנסוע איתו כי הרכב מתחת לבית ומי שלא מכיר צריך להסביר לו... מסובך מאוד) בסוף
נפגשו המנעולן והמרסדס ויטו שהמשיך להיות סרבן ועיקש. המנעולן שהתברר כאיש לא צעיר
אבל חביב מאוד עבד קשה מאוד, ניסה מפה וניסה משם, עלה וירד ואפילו נדחף מתחת לרכב
ובסוף, אחרי מאמצים רבים, הצליח סוף סוף לפתוח, ועל הדרך לימד אותי (לא בכוונה) כמה
קל לפרוץ לרכב. אחר כך ביקשתי ממנו לנסות להתניע את הרכב והוא הסכים וגם הצליח,
ואפילו לא רצה תוספת תשלום. שמחה וטובת לב רצתי שוב הביתה (עניין של איזה שלושים
מדרגות) והבאתי לו לאות תודה צנצנת דבש.
המנעולן היקר יותר לא בא, ג'ינג'י חזר עם אוטו
מתוקן (זה היה רק מיסב כדורי סורר) וככה יכול היה ג'ינג'י להסיע את אימא שלו לאורתופד
כי לאחרונה יש לה כאבים חזקים מאוד שמונעים ממנה לתפקד. האורתופד הסביר שיש לה
קרעים ברקמת החיבור בכתפיים וצריך לתת לה זריקת קורטיזון אבל בגלל ההיסטוריה
הרפואית שלה הוא צריך אישור מהרופא שטיפל בה בבית חולים כרמל. התקשרתי לכרמל
והתברר שהעבירו את מחלקת הגסטרו למחלקה אחרת כי עושים שם שיפוצים, ישבתי שעות על
הטלפון וכל פעם הסברתי מחדש למה אני צריכה את הרופא המסוים הזה ובסוף, הללויה!
הצלחתי לדבר קודם עם העוזרת שלו ואחר כך איתו ולהשיג את האישור המיוחל שהוא היה
אדיב דיו לשלוח לי במייל.
אחר כך בדקתי שוב באתר של הכללית וראיתי שהרופא
שרוצה לתת לה זריקה מקבל אנשים פעמיים בשבוע, כל פעם במקום אחר. הצלחתי לשמחתי
להשיג לה תור ביום רביעי זה, ואם הכל ילך טוב והזריקה תעזור חמותי המסכנה תפסיק
לסבול. בין לבין גם הורדתי טפסים ומילאתי אותם כדי שנוכל להשיג לה עובדת זרה שתגור
אתה. את רוב הפעילות הזו אני עושה בעזרת האינטרנט שג'ינג'י מתעקש לא להבין ולא להתעסק איתו, איזה מזל שלמדתי לעבוד עם מחשב.
נכון לעכשיו היא מסכימה לבוא לגור אצלנו בדירה שיש לנו מתחת לבית. למרבה המזל
הדיירים שלנו עוזבים בסוף החודש, אבל כמו שאני מכירה אותה היא תשנה את דעתה אחרי
שהיא תרגיש טוב יותר.
תחזיקו לנו ולה אצבעות, ואם אתם מתכוננים לחיות
עד גיל 90 תשתדלו להגיע לגיל המופלג הזה בריאים כי אחרת באמת אין טעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: