הכל דבש

א. ביקור גדול מאוד של 70 איש

ב. יום חם בצורה יוצאת דופן 

ג. דיירים חדשים

ד. אשפוז וניתוח של עוגי

ה. יום הולדת של לילי

כל אחד מהנושאים הנ"ל מלחיץ דיו והצירוף של כולם באותו שבוע זה פשוט... שלא נדע.

ובכל זאת עשינו זאת כמו גדולים, נחלצנו מכל הקשיים והמשברים, עמדנו בכל השינויים הלא צפויים שהתרגשו עלינו, ונשארנו בחיים כדי לספר על זה.

וחוץ מזה למדתי שאסור לי לשתות קאווה, עושה לי רע למרות שלגמתי רק לגימה קטנטנה אחת שהפילה אותי מהרגליים.

אין לתמונה הזו קשר לכלום, היא סתם מצאה חן בעיני

המון זמן לא התחשק לי לכתוב, הייתי חולה מידי, עצבנית מידי ובעיקר עסוקה ועייפה מידי אבל היום יש לי זמן – ג'ינג'י בנהריה, צץרץ באילת, ועוגי שוב מאשפז.

אני לבד בבית, גמרתי לערוך את כל הסיפורים החדשים ששלחו לי (עבודת התנדבות שאני עושה למען אתר הסיפורים של גו גאי), ניקיתי, בישלתי ונחתי, נגמרו התירוצים.

אז קודם עלי להודות בבושת פנים שבסוף גנזנו את התכנית לעבור לדירה הקטנה. רצינו ותכננו ולא הסתייע, זה התחיל כשהבאנו את האדריכלית שתכננה אותה בזמנו כדי להתייעץ אתה, והיא נחרדה כשראתה מה עשינו שם בסוף, והזהירה אותנו שאם אנחנו מתכוונים לשבור קירות ולהגדיל חלונות עדיף שנלך קודם למנהל הנדסי לקבל אישורים, מה שיעלה הרבה כסף וייקח זמן רב והכי חשוב – נברר אם לא חרגנו מאחוזי הבנייה המותרים לנו. היא אמרה שגם אם נצליח למנוע מהמועצה לתקוע את אפה בעסקינו עדיין השיפוץ שאנחנו מתכננים יהיה מאוד יקר והמאה אלף ₪ שאנחנו רוצים לשפוך שם יכסו בקושי חצי מהעבודה. השיחה אתה די הוציאה לנו את הרוח מהמפרשים, ואם לא די בכך גם הבירוקרטיה האדירה שכרוכה בלקיחת הלוואה או משכנתה גמרה אותנו סופית. בדרך כלל אנחנו לא נרתעים מבירוקרטיה, אבל או שהבירוקרטיה של לקיחת הלוואה גדלה מאוד, או שהפעם היינו שפוכים בגלל התקררות ממושכת שהתישה אותנו.

עד היום שנינו כבר כאילו בריאים, אבל עדיין משתעלים ומצוננים ובעיקר עייפים מאוד. תשמעי אמר לי ג'ינג'י, אין לי כוח להתמודד עם העסק הזה, נשקיע המון כסף ומאמץ, נתחייב להחזרי הלוואה ענקיים ובסוף כל ההבדל בין שכר הדירה של הבית שלנו לבין הדירה למטה הוא רק 1500ש"ח תחשבי כמה שנים נצטרך להשכיר את הדירה הזו כדי שההלוואה שניקח תשתלם לנו. לא עדיף לקחת עוזרת בית?

חשבתי והגעתי למסקנה שמה שבאמת מרתיע אותו זה הצורך להצטמצם ולהיפטר מהמון ציוד שכיום יש לנו מקום בשבילו, ואם נעבור לגור בדירה הקטנה לא יהיה לנו מקום. יש המון חפצים וריהוט ובגדים וכלי בית שנאלץ לצופף או להיפטר מהם, ורק המחשבה על כל השינויים האלה התישה אותו, ואחרי שנדבקתי ממנו בהתקררות הארורה הזו הרגשתי אותו דבר.

וככה, אחרי יממה של התמרמרות וויכוחים נכנעתי לרוע הגזרה, וברגע שהחלטתי שנישאר בבית הרגשתי פתאום שרווח לי מאוד והר שלם ירד לי מהראש. נכון שהבית גדול מידי ומרווח מידי, אבל מצד שני, איזה כיף זה שיש המון מקום לכל דבר.

התיישבתי ופרסמתי מודעת השכרה בשני אתרים ולמחרת הגיע זוג חביב וצעיר שגם לו יש שני כלבים, ואחרי שהם הסתובבו קצת בדירה (מזל שג'ינג'י התעקש שנשטוף היטב את הרחבה המרוצפת לפני הדירה והעיף משם חלק מהגרוטאות החביבות עליו) הם הודיעו לי שהדירה מוצאת חן בעיניהם, שכר הדירה מקובל עליהם וגם הכלבים שלנו חביבים עליהם (טופי נהנה מהם כל כך עד שכמעט הלך איתם) והם רוצים את הדירה. יום אחר כך הם הגיעו וחתמו על חוזה ויכולתי להוריד את המודעה מהאינטרנט ולהתחיל להציק לג'ינג'י שחייבים ללכת לאיקאה כדי לקנות אהילים וראי חדש לאמבטיה ואולי גם ארונית מתחת לכיור?

חרשנו את איקאה, קנינו כל מה שרצינו ועוד כמה דברים שלא ידענו שאנחנו רוצים, הזמנו צבעי לדלתות, ואיש אלומיניום לחלון האמבטיה שחייבים להחליף, ובין לבין גם קנינו עוד ציוד למכון כי בשבוע הבא תהיה לנו קבוצה ענקית של 70 איש, מזל שהם מתחלקים לשתי קבוצות. אני מקווה שנשרוד את היום הזה.

ואם לא די בכל ההתרוצצויות הללו עוגי התקשר פתאום אתמול לספר ששוב כואב לו בפה וזו שוב בלוטת הרוק. הוא הרגיש נורא לא נעים מהבוס שלו בעבודה אבל היה חייב ללכת למיון והוחלט לאשפז אותו, ככה שבנוסף לכל הסידורים והריצות גם היינו חייבים להגיע לרמב"ם להביא לו ציוד, ועוד באותו יום צץרץ ירד סופית מרעיון שכירת הרכב לנסיעה לאילת (הוא נוסע לחופש קצר עם שני חברים) ולקח את הרכב הקשיש שלי. אני רק מקווה שהוא ישרוד את הנסיעה הזאת, שאני אפסיק להיות מצוננת ושאשאר בחיים אחרי יום חמישי הבא ושנרוויח די כסף לשלם את כל ההוצאות שהוצאנו והכי חשוב – שהכלבים שלנו ושל הדיירים יסתדרו ויחבבו זה את זה, ואיך שכחתי, יש לי עוד את יום ההולדת של לילי על הראש... אין רגע דל.

טופי מתפנק לו על הפטיו

סוף סוף סידרנו את הבעיה עם המים והתחלנו לחפש מישהו שישכור את יחידת הדיור שלנו ופתאום ג'ינג'י אומר לי - מה דעתך שניקח משכנתא חדשה על הבית, נסלק את הישנה שכמעט נגמרה, נקנה לך אוטו חדש באמת' ונשפץ את יחידת הדיור כמו שרצית? נגור בדירה הקטנה ונשכיר את הגדולה וככה יהיה לנו קל להחזיר את המשכנתא.

אני ישר התלהבתי מהרעיון. אנחנו גרים בבית ממש גדול, מאה ארבעים מטר מרובע, שתי קומות, ארבע חדרי שינה ושלוש מקלחות. בית ממש גדול רק לשלושה איש' ואחרי שצץרץ יעזוב זה כבר יהיה ממש מגוחך. אנחנו חיים בעצם רק בחדר השינה ובמטבח, שני חדרים סגורים רוב הזמן. רק הזמן שלוקח לנו לנקות הכל... אין בזה שום היגיון.

ההפרש בשכר הדירה בין הבית ליחידת הדיור יאפשר לנו לשלם בנחת את המשכנתא ויהיה לנו נוח ופשוט יותר לגור בדירה של שמונים מ"ר ובלי מדרגות.

למעשה אפשר לעבור לגור שם כבר מחר אבל אני רוצה לעשות כמה שינויים, לבטל את הכניסה האחורית לבית ולנצל את השטח הזה כדי להגדיל את המקלחת הקטנה מידי לדעתי, ולסדר חדר כביסה מרווח יותר וכמובן שלחדש את המטבח שדי התרפט אחרי חמש עשרה שנות השכרה.

הבית שלנו שווה מעל שני מיליון שקל ככה שלקחת עליו משכנתא זה באמת לא בעיה, ואחרי שנצלח את הבירוקרטיה ההכרחית נוכל להתחיל בעבודה. הבוקר לקחנו מטר ואת התכניות הישנות של הדירה והתחלנו למדוד ולחשוב מה בדיוק נעשה.

נחליף חלק מהבלטות שקיבלו כתמים מכוערים, נשבור קיר אחד וכמובן שנשפץ קצת את הבית הגדול שגם הוא זקוק לתשומת לב אוהבת, סוף סוף יהיה לנו די כסף לעשות גג על כל הפטיו.

אני צופה שיהיה לנו קיץ ארוך ומתיש אבל אם הכל ילך לפי התכניות עד שנת 2016 החיים שלנו ייעשו קלים ונוחים יותר, נזרוק המון גרוטאות מיותרות, ניפטר מהמון מטען עודף ונעבור לגור ביחידת הדיור הנחמדה שלנו. אני כבר לא יכולה לחכות.

קראתי בקבוצת הפייסבוק של ניצולי ישראבלוג שביוני יולי ישראבלוג מחזיר כנראה את נשמתו לבורא, מי שעוד לא גיבה ולא מצא אתר בלוגים אחר מוזמן להתחיל כי עושה רושם שבקרוב האתר האהוב שלנו יעלם.